הפוסט של האב ניסים בוארון: ״אני האבא ששכח את הילדה ברכב. ניסים בוארון. הורים מי נתן להם רישיון. אם ישבו בכלא זה לא יקרה. את הילדה כן את הפלאפון לא. זה הורים להרבה ילדים. שימו לב בתוך כל העומס והלחץ".
"לא היה כאן רגע של לחץ. יום שישי הגעתי הבית עם 3 הקטנים שאספתי מהגן. חיה מושקא ישבה לידי. אספתי אותה עם שמחה גדולה כשידייה מושטות כלפי מעלה שנרים אותה ונחבק. הכנסתי אותה ברכב לידי והמשכתי לאסוף את הילד השלישי. הגענו הביתה הילדים עלו לבית. אשתי גם הגיעה מהעבודה. וכך גם השניים הגדולים יותר מאוחר הגיעו מההסעה".
"אני תמיד בודק ברכב, פשוט שם לב שאולי לא שמתי לב הפעם. מציץ, מסתכל, מחפש. כשאשתי מגיעה מהעבודה היא מנשקת את כולם ומחפשת לתת נשיקה וחיבוק לכל ילד. הגדולה שלי בת 9 מאוד אוהבת את חיה מושקא ואין מצב שהיא לא תשים לב שהיא חסרה. וביום אחד למשך 3 שעות ואולי יכל להיות יותר. נעלם ממנו. פשוט נמחק לכולנו חלק בראש".
"לא מעניין אותי מה יגידו. אולי קצת מפריע לי איך ירגישו הורים הבאים בסיפור הבא. אני יודע איזה אבא ואיזה הורים ומשפחה אנחנו. אני במשך שנה שלמה כמעט ולא יודע מה זה לישון לילה שלם. אני רוצה לומר לבורא עולם ולחיה מושקא תודה. תודה על כל רגע שהאכלתי אותך בכפית והרגשתי את השפתיים שלך סוגרות על הכפית ולוקחות את האוכל".
"תודה על כל בכי וצרחות באמצע הלילה ועל עוד דקה שלא ישנתי בזכותך. תודה על כל חיוך שנסוק לשמיים. תודה שיצאת עם אמא לשיעורי תורה ובזכותך עוד נערה שמעה דבר תורה כי רצו להגיע רק עם אמא מגיעה יחד איתך".
"שרק מי שאצלו שקט. יכול להבין … ואנחנו העם שלנו יודע כל כך לצעוק, לבכות, לריב, להאשים… ואולי זה טוב, אולי זה עדיף על מלחיות בפינלנד או מדינה ללא צבא, ללא פוליטיקה, ששם הכל שקט. הכל מת… יש אנשים שחזרו מהמלחמה שקטים. שאותם לא שומעים. הם לא שרים, לא צוחקים, לא כועסים, לא רבים ולא בוכים. הם בשקט. הם לא חיים".
"זה בסדר שנריב שנצעק אפילו בסדר שנאשים. אני יתמודד עם זה לא פחות מהאישומים שלכם כלפי עצמכם. אני עשוי מחומר אחר. עברתי משהו בחיים… אבל בואו לא נשכח לשים לב לאלה שבשקט שלא שמים לב אליהם עם פוסט מלא תגובות. לכל מי שרוצה באמת לשנות את המצב שאולי יחפש חבר חייל שחזר מהקרב וידבר איתו. פשוט יהיה שם לידו".
"אתם יודעים גם ביבי אשם. היועמשית אשמה. התקשורת אשמה. אבל מה אני אשם שכולם אשמים. מה החלק שלי בעולם. אז רוצה לומר לכם אהובים. שאני באמת אוהב אחד אחד מים ישראל. לא בואו נאהב בואו נכיל. לא! בואו נשים לב למי שלא שומעים. למי שלא רואים פוסט בפייסבוק. איבדתי את אבי בגיל 17. איבדתי חבר קרוב בגיל 24 שהיה יותר מאח. יום שישי איבדתי את חיה מושקא. ואני לא אשם ! התפוצצו אני לא מתבייש להגיד שאני לא אשם".
"אתם תחיו ותהנו עם האשמה בחייכם. אני ימשיך את החיים על אפה וחמתה של האשמה. אני ימשיך להאיר את העולם. אני ימשיך לראות נערים שקופים בדימונה שאף אחד לא רואה אותם לא ההורים ולא המורים. וגם הם לא אשמים. אני אמשיך להביא חיים ואור לעולם. אני אמשיך לעשות טעויות וממשיך לחתור בתוך הים המלא גלים הסוער של החיים. אני ימשיך לאהוב. ימשיך לשמוח ולחייך למרות שאיבדתי בת. ששכחתי בת ברכב. ואתם ? תמשיכו להאשים…״.
התגובות לפוסט לא איחרו לבוא
הוסיפה לכתוב כי "מחזיקה את עצמי שלא לומר דברים קשים יותר ומאחלת שאף הורה לעולם לא יחווה את זה… אבל לא יכולה להתעלם גם מילדה בסיפור. היא בטוח לא אשמה והיא זו שסבלה יותר מכולם. אז כן… זה יכול לקרות לכל אחד, מסכימה. אבל להתפאר בגאווה שאתה לא אשם, ותמשיך להביא חיים לעולם והכל בסדר, מבורא עולם…. לא יודעת… אחריות אישית… משהו… אותי הפוסט הכעיס נורא. שלא תדעו עוד צער ושלעולם אף ילד או הורה לא יחווה זאת".
התרעות פיקוד העורף