"אסף היה איש משפחה אהוב ומפקד נערץ בעיני פקודיו ומפקדיו כאחד, והתרגשתי עד עמקי נשמתי כשרק בימים האחרונים הגיעה אליי בקשת חנינה של חייל שלו, שאליה צורפה המלצה חמה שלו, של אלוף משנה אסף חממי. המלצה שבה במילים חמות, בהבנה, ברגישות עליונה, אתה רואה מי הבן אדם שהוא מבקש להעניק לפקודו הזדמנות שנייה. אסף חממי סימל ועדיין מסמל דור של מפקדים גיבורים, מלח הארץ, לוחמים ללא חת, ערכיים, צנועים, אוהבי אדם ועם. מפקדים שצועדים בראש, שרואים בכך ייעוד לצעוד בראש, ועושים הכול, הכול, כדי להגן על מדינת ישראל ואזרחיה גם במחיר חייהם.
"חממי היה לאגדה, במיוחד בחטיבת גבעתי, כמילות המנון החטיבה הוא חלם גבעתי ונשם גבעתי, ופעל תמיד ברוח השורה התחתונה והידועה בהמנון הזה. ולכן לא הופתעתי לשמוע שכאשר לוחמי חטיבת גבעתי נכנסו לח'אן יונס, מפקד החטיבה אמר להם בפקודת ההתקפה, נפעל ברוח חממי, נילחם כמו שחממי נלחם, בעוז רוח, עם פיקוד מלפנים ובנחישות. ובאמת, אנחנו זקוקים לעוד ועוד לוחמים ומפקדים, אזרחים ומנהיגים כמו אסף חממי. אלה האנשים שעם ישראל נושא אליהם עיניים בגאווה, באמונה ובתקווה".
הרמטכ"ל אייל זמיר ספד לו: "חממי, בתמונה האחרונה שלך שהולכת איתי כבר שנתיים, אני מביט בגבך המתרחק כשאני מדלג במהירות מאחוריך, מפקד פיקוד הדרום מאחורי מג"ד צבר מצטיין שמחזיק בכושר קרבי שמילא את פקודיך ואת מפקדיך בקנאה ובהערצה גדולה. רצתי אחריך בתרח"ט גבעתי, מסתערים יחד אל עבר מטרה באופק כמו שעשו דורות של לוחמים שנשאו אליך עיניים, כמו שעשה החפ"ק שלך, בבוקר שבעה באוקטובר, נכון להסתער איתך מול כל אויב ולהילחם עד כלות.
"'אנחנו במלחמה, הכול בסדר, מלחמה' - כך הכרזת ברשת הקשר, הראשון להבין את המצב ולפעול, לדרוך גזרה שלמה לפעולה מול תרחיש הבלהות שפקד את מדינת ישראל. 'אנחנו במלחמה', אמרת לחייליך, 'והכול בסדר' - שילוב מדויק של עוז רוח וקור רוח, גם ברגעים הקשים ביותר בשדה הקרב, עד טיפת הדם האחרונה. הובלת את הקרב בפיקוד מלפנים, מגלם בגופך את תמצית רוחו של צה"ל, את כל מה שהובלת את לוחמיך לממש.
"היית מפקד בעל עוצמת לב ותבונה מקצועית ממלאת השראה שלפני הכל האמין וטיפח את עוצמת אנשיו ואהב אותם באמת. מתוך אותה התבונה המקצועית, הובלת פלוגות במסעות שבהם הפלת את החיילים הכבדים ביותר פצועים, כשאתה נושא בראש הטור את האלונקה הכבדה מכולן. עברת עם תרמוס תה חם בכל עמדה בחברון בלילות של קור חודר עצמות כדי לשנן יחד עם הלוחמים תרגולות הגנה; הבאת את הגדוד אל המקום הראשון בבוחן כשירות מתחתית הדירוג; תמיד 'להיות הגרסה הכי טובה של עצמו', תבעת קודם כול מעצמך ואחר כך מכל פקודיך.
"חממי, בשדות נירים נאסף היבול גם העונה. בית אריזה חדש לאבוקדו נחנך, ועבודות ההקמה של מאגרי המים מתקדמות במרץ. משפחות נכנסו אל בתים חדשים שנבנו בין שבילי הקיבוץ ובידיהן תינוקות שיגדלו בבית שאתה ולוחמיך הבטחת את תקומתו.
"נוח בשלום גיבור מלחמה, כי הניצחון הושג ואנחנו ממשיכים להילחם כדי להמשיך ולנצח. אני מבטיח לך שהניצחון שהושג מתוך עוצמת הלכידות של צבא העם והעם ימשיך להעניק לנו את הכוח להמשיך ולבנות, לצמוח וגם להילחם באותה לכידות הכרחית לקיומנו. אנחנו נישא מכאן את הציווי 'להיות טובים – להיות חממי', עד הנצח".
קלרה, אמו של אסף, ספדה לו: "תרשו לי קודם כל להגיד תודה, תודה לכם על כל החיבוק והאהבה והכוח שאתם נותנים לנו. תודה לכולכם. השמיכה שהייתי מכסה בה את אסף, לצערי כבר לא אוכל לכסות אותו. אסף הגיע הביתה. זה לא הבית שרצינו, אבל הוא הגיע לנוח. אספי, ילד שלי יפה של אמא. אני עומדת כאן כואבת, אוהבת, מנסה להכיל את הרגע שאף אם אינה אמורה לעמוד בו, הרגע שבו אני מספידה אותך.
"בנינו האהוב, אלוף משנה אסף חממי, שהדרגות לא שיחקו אצלו תפקיד. בני הבכור, גיבור ישראל, שנפל בקרב הרואי עם תומר וקיריל בקיבוץ נירים ביום שבעה באוקטובר, שב הביתה, למולדת. יושבת וכותבת מנסה לעכל את הכאב, שנמשך 758 ימים מאז אותו יום ארור. איך בכלל אפשר לכתוב לך הספד במקום ברכה? איך לאסוף את השברים כשהלב והראש מסרבים להתחבר לרגע לזה? מסרבים להאמין, מסרבים לקבל.
"הארת את עולמנו בגבורתך, בצניעותך, בערכיך. אילו רק לרגע אחד יכולתי לאחוז בך ברגעים האחרונים, לחבק אותך חזק. כמה אני אוהבת אותך. מצטערת שלא הייתי ברגעים האחרונים. אילו רק יכולתי לעלות איתך, בני הגיבור, לומר לך, בן אהוב שלי, עשית את שלך. באת מאור, והותרת אחריך אור. אור של לב, של נשמה, של אהבה שאין לה קץ.
"תודה לך, בן אהוב ויפה של אמא, על הרקמה האנושית שאספת סביבך, רקמה אוהבת, חמה, שנשבתה באור עיניך, במוסר שלך ובאהבת האדם שלך, שממשיכה לעטוף אותנו באור ובאהבה. תודה לכל מי שלקח חלק בלחימה, בפעולות המדיניות, לעם ישראל כולו על התמיכה והחיבוק, אומרים השמש עוד תזרח".
אביו של אסף חממי, אילן, חשף דברים שבנו אמר לו לפני שנים, כשהיה סרן צעיר, מ"פ בגבעתי: "אם אני נופל בשבי - אני לא נכנס חי. ועוד בקשה - אל תעשו עליי עסקאות. אסף, קיימנו את בקשתך בחלקה בלבד. כי לא נפלת לבד ולא נכנסת לשבי לבד, ולכן נעשתה עסקה".
ספיר, אשתו של אסף, ספדה לו: "מותק שלי, אהוב שלי, אתה בבית. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל אתה בבית, בבית שלך, בארץ שנלחמת עליה, במדינה שכל כך אהבת. רציתי כל כך סוף אחר, סוף טוב באמת, אבל לחיים יש תוכניות משל עצמם, וזה כנראה הסוף הכי טוב שיכולתי לחלום עליו מאז שבעה באוקטובר.
"לדעת שאתה פה נותן אוויר לנשימה שנעצרה בשנתיים האחרונות, כמו משימה אין סופית, ואני רק בורג קטן במערכת ההפעלה של חזרתך הביתה. כמה זה קשה כשאין לי שליטה על התוצאה להילחם באפלה, להילחם לשובך, להילחם ביום, בלילה, בחלומות, לשנות עוד דרך, לעלות עוד מדרגה, והכול צריך להיות גם בדרך שתכבד אותך.
"עד לפני רגע גם אנחנו היינו שם. הפחד להמשיך ולהילחם לבד, להחזיר אהוב הביתה גדול יותר מכל פחד אחר. אבל אני בטוחה שאנחנו נצליח להחזיר את כולם הביתה. שום אופציה אחרת לא נמצאת על הפרק. אני מבטיחה לך שאני אמשיך להיות שם עם המשפחות האהובות שלהם, כי זה מה שאתה היית רוצה. הלוואי שכולם ימשיכו איתנו ולא יוותרו עד שכולם יחזרו. וכשכולם יחזרו, סוף סוף נהיה שלמים.
"תודה שחזרת הביתה אהוב שלי. תודה לחיילים שלנו שאני כל כך אוהבת. תודה לחברים והחברות, למשפחה האהובה, ואנשים יקרים וטובים שבאתם לעטוף, לכבד ולחבק אותנו במסע הזה שלנו".
התרעות פיקוד העורף