כבר לא תמימים
“לא יכולנו להישאר אדישים לנוכח הצעת החוק, אז החלטנו להרים את הכפפה, יצרנו את מכתב ‘קול הגיוס’, שבו דרשנו גיוס שווה לכולם, ושחתמו עליו כבר מעל 1,400 בני נוער מכל הארץ, ושיגרנו אותו בימים האחרונים לכנסת. במקביל אנחנו פועלים ברשתות החברתיות וחוקרים לעומק את בעיית גיוס החרדים, ומנסים בעצם להבין את כלל הצדדים”.
“על פי אכ”א חסרים 12 אלף חיילים בצה”ל. אין לנו פריבילגיה, בתקופה זו של מלחמה, לאפשר לחלק מהאוכלוסייה להתחמק משירות צבאי”, טוענת צידקיאלי. “אחרי 7 באוקטובר הבנו את החשיבות הקריטית של מספר החיילים שמשרתים למערך המלחמתי, וכרגע יש לנו בעיה. אנחנו צריכים את החרדים וצריכים שכל האזרחים במדינה יתגייסו לצבא. מדובר בביטחון שלנו”.
לנדסמן: “זה משהו שידעתי בקטנה משיעורי אזרחות, אבל ברגע שחקרתי את הנושא לעומק מאוד הופתעתי לגלות את חוסר השוויון הגדול שיש פה. אנחנו לא היינו חלק מהמאבק הזה לפני כן כי עדיין לא הייתה לנו המודעות לכך. אנחנו יודעים איך לדבר לבני נוער בשפה שלהם, ולכן הם מאוד מזדהים איתנו ויותר ויותר מצטרפים אלינו”.
לנדסמן: “אנחנו מתמקדים בבני הנוער, והם נכנסים לנושא ומקבלים, כמונו, את השוק והזעזוע מהנושא הזה. בני הנוער לא כל כך עוקבים בתקשורת אחרי הכותרות של חוק הגיוס, לא מבינים מה רוצים מהם, ולכן אנחנו מדברים איתם וזה חודר לליבם”.
השירות כשליחות
חברי “קול הגיוס” נכחו גם בעצרת המיליון בירושלים, שהתקיימה לפני כשבועיים במחאה על הכוונה לגייס חרדים, ואף קיימו דיאלוג עם מפגינים. “הבנו שאנחנו צריכים קודם כל לראות את הצד השני”, מסביר לנדסמן.
“הגענו לשיח מאוד מעמיק איתם, וזו הייתה חוויה טובה. רוב השיח היה מכבד, חלקו פחות. אבל אנחנו הגענו לתובנות המאוד בסיסיות שהם בעצם הולכים בעיניים עצומות אחרי הרבנים שלהם, ובעיניהם בסוף כמעט הכל מגיע מלמעלה. ראינו גם את ההבדל בין מה שהתקשורת מציגה לנו ובין הדרך שבה העניין נתפס אצלם. חלקם היו בעצרת בלי להבין בכלל שמדובר בחוק הגיוס, אלא הגיעו לעצרת תפילה. אני, בעניין הגיוס שלי, חש אחריות. אני מצפה לשירות צבאי מלא, מאתגר, קשה ובעיקר חשוב, כי אני רואה שליחות בלשרת את המדינה”.
צידקיאלי: “החרדים מבינים ואומרים כמה הצבא חשוב, וגם הודו בפנינו שמדינת ישראל לא יכולה להתקיים רק על בסיס האמונה. היא צריכה את הצבא כדי להתקיים. אז למה הם לא מתגייסים? אני חושבת שלא מעבירים להם את זה בצורה נכונה”.
פעילי הארגון מתכוונים להגיע לדיון בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת כדי להשמיע את קולם של המלש”בים. “לי אישית חשוב להתגייס ולתרום מעצמי למען המדינה”, מבהירה גם צידקיאלי. “כל עוד הצבא יקרא לנו – נתייצב, וזה לא תלוי בשאלה אם המאבק שלנו יצליח או לא. אני פשוט רוצה צבא שמייצג את ערכי הצדק והשוויון שאני דוגלת בהם, ולכן אני עושה מה שאני עושה”.
“מצאתי את עצמי עוזבת לעוד מחזור מילואים, ומשאירה חניכים בלי ליווי חינוכי, כשבאותו יום בדיוק מקודמת הצעת החוק שמרחיבה את הפערים ומאפשרת לאנשים להתחמק מגיוס”, היא משחזרת. צרפתי מספרת שהחניכים ניגשו אליה מבולבלים. “הם אמרו לי, ‘אנחנו רוצים לשרת שירות משמעותי, אבל אף אחד לא מדבר איתנו. לא שואלים אותנו, לא רואים אותנו’”.
צרפתי הסבירה להם על “מכתבי השמיניסטים”, והחניכים הציעו לפעול: “הם אמרו, ‘בואו נשמיע את הקול שלנו. אנחנו דור שחווה קורונה, שביתות, מלחמה – ואין לנו שום מסגרת יציבה. אפילו על השירות שלנו לא מדברים איתנו’”.
לדברי צרפתי, מטרת “קול הגיוס” ברורה: “זה לא מכתב סרבנות. אם המדינה תקרא – כולנו נתגייס ונשרת, הכי משמעותי שאפשר. אבל במקביל ניאבק בהצעת החוק שמגדילה את אי־הצדק. אני לא מרגישה שמקשיבים לנו. מי אנחנו בכלל בשביל מקבלי ההחלטות? אבל המלש”בים האלה הם הדור הבא שמתגייס – והם אלה שיישאו על הגב את ההשלכות”.
את נימוקי החרדים נגד הגיוס היא דוחה על הסף. “אני באה מבית דתי”, צרפתי אומרת. “יש המון דתיים ולא מעט חרדים שמשרתים, וגאים בזה. לומר שאין אפשרות לשמור על אורח חיים דתי בצבא זו פשוט לא אמת".
התרעות פיקוד העורף