בתחילת הריאיון תיארה עינת את רגעי הפיגוע והמפגש הראשון שלה עם הזירה: "הצטרפתי לאחוזי הדיכאון. ביום הרצח, אביב עמדה עשר דקות בתחנת האוטובוס מתחת לבית, ובא המחבל הזה יימח שמו ורדף אחריה. היא רצה לשדות שמאחורי התחנה, והוא פשוט השיג אותה ודקר אותה בכל הגוף. כשהגעתי לשם היא שכבה בתעלה, מתבוססת בדם".
בהמשך שיתפה על דמותה המיוחדת של בתה ועל האור שהשאיר אחריה בקרב כל מי שפגש בה: "ראיתי אותה בחדר המתים. לקחו לנו את כל האור. היא הייתה ילדה של אור ואהבה, נתינה וחמלה. מגיל 5 רכבה על סוסים, ורק השנה הוציאה תעודת מדריכת רכיבה ותעודת מצילת בריכה. החיים השמחים שלה נקטעו תוך רגע, בגלל חוסר ביטחון במדינה שלנו".
"מהות חייה הייתה לשמח, ואנחנו רוצים לזכור אותה כך"
לזכרה, הקימה המשפחה מצפה בעמק שבו אהבה לרכוב ולבלות בטבע: "בחרנו במצפה כי הוא מייצג את כל הטוב שהיא עשתה. זה מקום שאפשר לשבת בו ולצפות בעמק, ללמוד על חייה באמצעות מערכת קולית שמקשרת לאתר, ולהתחבר לטבע ולנוף שהיא אהבה. המטרה היא להמשיך לעשות טוב, מקום שמח ולא עצוב".
בנוסף, הקימה המועצה האזורית בגלבוע מספר מיזמים נוספים: טורניר כדורסל על שמה, תוכנית מסע על סוסים בשם "מסע אביב" והפנינג למשפחות. "מהות חייה הייתה לשמח, ואנחנו רוצים לזכור אותה כך, בשמחה ובטוב", הסבירה עינת.
על הגיוס הציבורי למימון הפרויקט ציינה עינת את התרומה הרחבה: "באופן מדהים ומפתיע, בזכות נדיבות כל עם ישראל והחברים, הצלחנו לגייס 400 אלף שקלים. השארנו את הדף פתוח לתרומות נוספות לשתילת צמחים ועצים. אנו מקווים לפתוח את המצפה במהרה, אולי יחד עם תערוכה על שמה שתציג יצירות אומנות, כולל ציור גרפיטי. אשמח אם אנשים יכנסו ל'מצפה של אביב בעמק' וימשיכו לתרום".
התרעות פיקוד העורף