מילשטיין משתתף בתוכנית של עמותת "TERRA UMA", המסייעת ללוחמים ולוחמות המתמודדים עם פוסט־טראומה לחזור לחיים מלאים באמצעות וינותרפיה – תהליך ייננות רגשי־שיקומי.
טיפול אישי ביין
התוכנית "מסע היין מרימים לחיים" נעה במשך שנה בין כרמים ליקב, ובמרכזה חבית אישית שמלווה כל משתתף ומסמלת עבורו תהליך פנימי של התחדשות וחיזוק החוסן. החיבור למסעדה נולד מתוך רצון לתת במה לסיפור, במסגרת מפגש בין אנשים, יין ואוכל.
בוגרי "טרה אומה" מציגים לקהל את היינות שהכינו ומוזגים אותם. את היינות מלווה התפריט של "פופינה", והאורחים טועמים, מקשיבים, שואלים ומכירים את האנשים שמאחורי התוויות.
בעקבות המלחמה, אנחנו מוצפים בפניות. לעמותה יש כרם שיקומי במושבה בת שלמה והיא מקיימת פעילות בשלושה יקבים: דלתון באזור תעשייה דלתון, היוגב 8 במושב היוגב ואנדרדוג בגבעת ישעיהו. כל מי שנכנס לתהליך מייצר יין בחבית אישית במשך שנה".
וינברג עצמו מתמודד עם פוסט־טראומה מאז מלחמת לבנון השנייה ב־2006, כשנפצע קשה באירוע החטיפה של אהוד גולדווסר ז"ל ואלדד רגב ז"ל. "אחרי הרבה שנים שבהן לא הצלחתי להתמודד טוב עם המצב, הגעתי במקרה לעולם ייצור היין", הוא מספר.
"שם הבנתי שהתהליך שעובר היין והתהליך שעוברת הנפש שלנו דומים מאוד. החבר'ה עוברים במשך שנה תהליך רגשי מול החבית. הם באים כמטופלים, אבל מיד הופכים למטפלים, מטפלים ביין האישי שלהם. מדהים לראות את הדרך שעברו הלוחמים מאז שנכנסו לתוכנית ועד עכשיו. הם נראים אחרת, מדברים אחרת. פתאום יש להם הביטחון והיכולת לעמוד מול אנשים".
"באופן אישי, אני יכול לומר שהיו לי 14 שנים שבהן החיים שלי היו תקועים לגמרי בעקבות ההתמודדות עם פוסט־טראומה. התהליך שעברתי עם היין עזר לי תוך שנה לחזור לתפקוד. הבנתי שיש משהו בייצור היין שיודע לקחת בן אדם מנקודה אחת ולהביא אותו לנקודה שנייה, הרבה יותר חזקה".
במחזור הנוכחי כ־50 משתתפים, שנמצאים עכשיו באמצע הדרך. משתתפי המחזור שהסתיים הצטרפו לתוכנית הבוגרים של העמותה. "לאחר שבשנה הראשונה כל אחד מייצר 300 בקבוקים אישיים עם התווית והסיפור שלו, אז בשנה השנייה, בתוכנית ההמשך, אחרי שהביטחון העצמי ותחושת הערך עלו, הם מציגים ומוזגים את היין שלהם לקהל ומספרים את סיפוריהם", מתאר וינברג.
"יש להם יין מעולה, ו'פופינה' היא המסעדה הראשונה שהכניסה אותו לתפריט. נוצר קשר מאוד מיוחד עם השף אוראל קמחי, והיו לנו מפגשים שבהם החבר'ה שלנו גם בישלו עם הצוות של המסעדה". שני ערבי יין כבר התקיימו בפני קהל במסעדה, והערב הקרוב יהיה השלישי.
בריחה למקום בטוח
"זו הייתה תוכנית לימודים שהעשירה אותי ברמה האישית, וגם קיבלתי מקום שהיה לי בית למשך שנה, מקום שחוויתי בו תהליכים נפשיים. זה נשאר בית עד היום. זה מקום שכשאני מרגיש לא מאוזן, אני יודע שאני יכול ללכת אליו ולמצוא את עצמי. אם באתי עם ציפייה ללמידה ולהכרת התהליך של ייצור היין, אז יצאתי עם משהו שהוא הרבה מעבר לכך".
מילשטיין נמצא היום בתוכנית הבוגרים. היין שלו, שאותו מזג השבוע לאורחי המסעדה, נקרא "השחר", על שם שני חבריו שנהרגו ב"צוק איתן", סמ"ר שחר שלו ז"ל וסמ"ר שחר דאובר ז"ל. "וגם, הרגע הכי משמח ומרגש במסע הזה היה עבורי בבציר, שהתחיל עם שחר", הוא משלים. "זה היה רגע שבו הייתי באקסטזה לא נורמלית, כשאני בוצר את הענבים והכל מתחבר לי".
"וזה התגבר מאוד במלחמת 'חרבות ברזל', שבמהלכה הייתי בעזה ובלבנון. אני כבר הרבה שנים מטופל, ומשתדל לעשות כל מיני דברים שהם לא רק הטיפול הקלאסי של פסיכולוג או פסיכיאטר, אלא דברים כמו יוגה וגלישה. על התוכנית של העמותה שמעתי תוך כדי המלחמה. הייתי צריך להתנתק מלחץ, וחשבתי על עבודת אדמה. סבא שלי היה מכין יין בבית, ולא חשבתי שאתעסק בזה אי פעם. הגעתי בשביל עבודה בכרם. היין היה אקסטרה".
ליין שלו קרא אוראל "קדם". "חשבתי על השם ועל התווית של היין. זה לקח אותי למקום שמבחינתי מהווה איזושהי בריחה, בריחה למקום בטוח", הוא מתאר. "קראתי ליין על שם מעיין עין קדם, שאליו הייתי מגיע. הייתה לי מול העיניים תמונה שבה אני יושב שם, מול נוף הכרמל. החלטתי להנציח את הנוף הזה על הבקבוק. מול הנוף הזה הרגשתי הקלה".
שף המסעדה, אוראל קמחי, מספר שהחיבור ל'טרה אומה' החל לפני שנתיים, "ובפגישה אחת הוא הפך לחיבור עמוק. אנחנו הולכים יד ביד. זה התחיל בכך שהיינו המסעדה הראשונה שהגישה שני יינות שלהם, המשיך לסדנה וארוחה משותפת עם המחזור הראשון של העמותה, ועכשיו אנחנו מקיימים את הערבים למזיגת היינות האישיים של בוגרי התוכנית. שיתוף הפעולה הזה מרגש מאוד עבורי".
התרעות פיקוד העורף