חסיה מסלובין, בת 105 מעומר, ניצולת שואה שכבר חוותה על בשרה תקופות קשות לאורך חייה, בחרה גם בימים אלה של מלחמה לא לשבת מנגד. היא חזרה לעשייה שהייתה מזוהה איתה במשך שנים - התנדבות ונתינה למען אחרים. "אני מקווה שהדברים שאנחנו אוספים יעזרו לאנשים שאיבדו את הבית שלהם. כל עוד אני יכולה - אני נותנת", היא אומרת.

ד"ר דורון שגיא, ראש ההתמחות בגרונטולוגיה יישומית במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ומנהל מקצועי של המערך הגרונטולוגי בעמותת "עמך" המלווה את חסיה, מסביר: "כאשר אדם מבוגר חוזר למקום של נתינה ותרומה, הוא מחזיר לעצמו גם תחושת ערך, שייכות וכוחות נפשיים".

פגיעת הטיל האיראני בערד (צילום: שימוש לפי סעיף 27א')

האזעקות והמציאות הביטחונית עוררו בחסיה תחושות קשות של פחד וחוסר אונים, יחד עם ד"ר שגיא השניים הבינו שהמפתח להתמודדות נמצא בחזרה לתחושת התפקיד והזהות שחסיה הכירה. היא אוספת בגדים וציוד מחנות יד שניה שפתחה לפני עשורים וכיום מנוהלת על ידי שכנתה מינה גרינר, ומעבירה אותם לטובת זקנים שפונו מבתיהם בעקבות פגיעות טילים בבאר שבע ושוהים בבתי מלון, מתוך רצון להמשיך להיות שם עבור אחרים גם עכשיו.

ד"ר שגיא מספר: "הסיפור של חסיה משקף תופעה רחבה יותר בקרב זקנים בתקופות משבר. טראומה עלולה להוביל לירידה חדה במצב הנפשי והפיזי אך עשייה ונתינה יכולות לשמש כלי משמעותי בהתמודדות מתוך התגברות על תפיסת חוסר האונים".

ניצולת השואה בת ה-105 שמתנדבת למען אנשים שאיבדו את הבית: "כל עוד אני יכולה אני נותנת"

חסיה מסלובין, ניצולת שואה בת 105 מעומר, מספרת על הפחד במלחמה עם איראן ועל ההחלטה, למרות כל הקושי, לפעול ולסייע לזקנים שפונו מבתיהם