פי נתוני מנהלת "תקומה לעורף" ורשות המיסים, המעודכנים לחודש זה, מבצע "שאגת הארי" גרם לנזק שגרר 18,408 תביעות בגין נזק למבנים. קרוב ל-5,000 תושבים נאלצו להתפנות מבתיהם בעקבות פגיעות בכ-40 רשויות שונות.
אשטמקר, אשתו, שני ילדיהם הקטנים וחמותו התגוררו בבית שאותו שיפצה המשפחה במיטב כספה. בליל הפגיעה התארחו שם גיסתו של אשטמקר ובתה, תינוקת בת עשרה ימים. "שלחתי את כל המשפחה לבית החולים סורוקה כדי לבדוק שהם לא שאפו עשן, ואחרי כן הם הלכו ללון אצל אחותי", הוא משחזר.
"אני חזרתי לזירת הנפילה כדי לסייע בפינוי פצועים ולשמור על הבית מגנבים. כבר כשהגעתי ראיתי שגנבו לנו דברים. הנפילה הייתה במוצאי שבת, ורק ביום רביעי הגיע נציג של מס רכוש לדבר איתי. לא קיבלתי תשובה שאומרת בוודאות מה הפיצוי שמגיע לנו. זה תמוה בעיניי, כי בשלוש השנים האחרונות עברנו את 'חרבות ברזל' וגם את 'עם כלביא', ככה שהמערכת אמורה להיות למודת מלחמות ולדעת איך להתנהל בסיטואציות כאלה. נראה שלא ממש למדו או הפיקו לקחים. הבית שלי נפגע ולא כשיר למגורים, הוא היה צמוד לבניין שנהרס כליל, ולא הציעו לפנות אותנו לבית מלון, אז עברנו לגור אצל אחותי.
"היא נותנת לנו את כל המרחב שיש ואת החום והאהבה, אבל זה לא נעים ואנחנו רוצים לגור בבית משלנו. כדי לשלוח את הילדים למרכז חוסן ולסייע להם להתמודד עם המצב אומרים לנו לנסוע לבאר שבע. הילד לא יוצא מהבית, אפילו לא רוצה ללכת לבית הספר. כרגע אין מענה מאף אחד. אנחנו חווים את החרא של החיים, והזוי שמי שתומך בנו אלה האזרחים, שכל אחד מהם הוא מלאך שמושיט יד, אבל המדינה לא מתייחסת אלינו. קיבלנו מהעירייה 500 שקלים לאדם - זה מספיק בשביל לקנות לילד שאיבד הכל בגדים? מחשב? זה לא הגיוני. העירייה מנסה לעזור, אבל אני מרגיש שהיא מוגבלת לעומת המדינה, שלא בדיוק אכפת לה".
ברגע הכל נמחק
ב-24 במרץ נפגע ביתו של נדב קטן בנשר. קטן, גרוש ואב לשלושה, שמע את שכניו צועקים, ירד למקלט ברגע האחרון וניצל. "ברגע שירדתי למקלט, ההדף סגר את הדלת", הוא מתאר.
במשך ארבע שנים עמל קטן על הפיכתה של הדירה לבית חלומות עבור ילדיו. "שיפצתי הכל מאפס אחרי הגירושים. השקעתי בחדרים, במיטות, במחשבים - הכל כדי שיהיה להם חצי שבוע של בית חם ופעיל. ברגע אחד הכל נמחק", הוא מספר.
קטן פונה לבית מלון כשהאפר וריח העשן עדיין דבקים בבגדיו. הקושי, לדבריו, טמון במפגש עם אטימות הממסד. "יצאתי מהבית בלי בגדים להחלפה", הוא מתאר. "במלון הראשון שמו אותי בחדר ליחיד בלי שירותי כביסה, כשאני צריך לארח שלושה ילדים קטנים. המדינה זורקת לך 500 שקלים ואתה צריך להילחם ולהתחנן לעוד 1,500 שקלים שמגיעים לך לפי חוק. למה אני צריך להפוך ל'מיני עורך דין' ולקרוא אינספור תקנות וזכויות רק כדי לשרוד את השבוע הבא?".
כיום שוהה קטן במלון ליאונרדו פלאזה בחיפה. "אני קורא על מפונים ותיקים שחוששים שיזרקו אותם מהמלונות ולא יהיה להם לאן לחזור, ומבין שזה גם העתיד שלי", הוא אומר. "הבית שלי לא שמיש, ואני מוצא את עצמי בחרדה מתמשכת, מנסה להבין איך להמשיך להיות אבא כשהקרקע נשמטה לי מתחת לרגליים. הילדים הבינו מהר מאוד שמלון זה לא חוויה. אנחנו תקועים בשני חדרים, רחוקים מהחברים ומהסביבה שלהם".
אין לאן לחזור
הבית במרכז הכרמל, שבו גידלו בני הזוג את בנותיהם במשך 13 שנים, ספג פגיעה ישירה מטיל כבד והפך ברגע לעיי חורבות. באירוע זה נהרגו ארבעה בני משפחת גרשוביץ': ולדימיר ולנה, בנם דימיטרי ואשתו לוסיל-ג'יין זכרם לברכה.
כשהגיעה לבסוף פרופ' שגיא-דאין לזירה היא מצאה חפצים אישיים שמוטלים בין שברי הבטון. "זה קשוח, פשוט המון הריסות, חורבן", היא משחזרת. "זו תחושה מוזרה, ועוד לא באמת הפנמנו. הרבה מהחפצים היקרים לנו, כולל הדיסק און קי שבו המחקר שעשיתי במשך חיים שלמים, נהרסו, אבל בסופו של דבר בית זה רק בית. טלוויזיה ומכונת כביסה נקנה מחדש. העיקר שאנחנו בריאים, חיים וביחד".
ועדיין, עבור שגיא-דאין, הבית במרכז הכרמל היה הרבה יותר ממבנה. הוא היה סמל ל"פרק ב'" שלה ושל בעלה שהחל ב-2011. "עוד לא סיימנו לשלם את המשכנתה", היא אומרת בחיוך מריר. "אהבנו את הדירה הזאת, את הירוק בעיניים, ופתאום, בשיחת טלפון אחת אומרים לך ‘אין לאן לחזור'. עכשיו אנחנו בהיפר-תפקוד. נפגשנו כבר עם מס רכוש, הבנו שהבית ייהרס וייבנה מחדש, ושנקבל סיוע לשכירות. זה לא פשוט, אבל אנחנו לא מוותרים על העיר שלנו".
המשפחה פונתה למלון דן פנורמה בעיר. "במלון רק אמרו לנו ‘תבואו, תבואו', וזה היה מחמם לב", היא מתארת. ולצד הכאב, ורגעי החסד, היא מספרת גם על רגעי אבסורד: "התקשרנו ל'הוט' כדי להתנתק, והם שאלו לאן לבוא כדי לקחת את הציוד. אמרנו להם, ‘אתם מוזמנים לבוא להריסות, אם תמצאו שם משהו'".
גם המשפחה הזו גילתה באירוע את גדולתו של הציבור הישראלי. "ביקשתי ספרי לימוד לבתי בת ה-11, ועכשיו יש לי עשרה עותקים מכל ספר", שגיא-דאין מעדכנת."האנשים מדהימים", היא ממשיכה. כולם שואלים רק ‘מה את צריכה?'. החיבוק הזה הוא וואו אחד גדול. יש לנו מדינה מטורפת. כשהכל טוב, אנחנו נוטים להתלונן על הדברים הקטנים, אבל ברגע שמשהו רע קורה, האחדות שמתגלה כאן היא לא מובנת מאליה. אני רואה מה קורה בעולם. ברוסיה אנשים נטשו כשגויסו למלחמה, וכאן חצי חיפה עוזרת לנו לחפש את החתולה שלנו, שנעלמה בתוך ההריסות. כמות התמיכה שבעלי ואני מקבלים מהמטופלות שלנו, מהחברים וסתם מאנשים ברחוב היא משהו שלא קיים בשום מקום אחר. אתמול מצאנו ליד חורבות הבית שתי בובות שהבת הקטנה שלי גדלה עליהן ובכתה עליהן כשברחנו. זה היה הנס הקטן שלנו בתוך החורבן".
התרעות פיקוד העורף