לדבריו, זו כבר הפעם השלישית שבה מועמדותו מוגשת על ידי אלפי אזרחים. "אני מקבל הודעות מאנשים שאני לא מכיר. מאות עורכי דין המליצו עליי, גם אוהדי בית"ר התארגנו, וגם במושב מסלול, בפטיש ובאופקים - כולם המליצו. גם 120 ניצולי הנובה, הילדים שלי, והמשפחות שלהם", סיפר. לטענתו, חוסר השקיפות הוא הבעיה המרכזית: "אף אחד לא יודע מה הקריטריונים של הוועדה ומי יושב בה. מה צריך - כמה ממליצים, על אילו מעשים, אם זה קשור למוזיקה או לאוכל - אף אחד לא יודע כלום".
"האם רק מירי רגב קובעת? זה מתסכל"
דוידיאן מדגיש כי אינו זקוק להכרה האישית, אך רואה בה חשיבות עבור הניצולים: "אני לא צריך את המשואה הזו, אבל זה בשביל הילדים, הניצולים, שכל כך צריכים את ההכרה הזו. יש כמעט 400 נרצחים בנובה וכמעט 3,000 שורדים, מתוכם 120 ילדים שרק אני הוצאתי - והמדינה כאילו מתעלמת".
דוידיאן מזכיר כי מעשיו כבר הוכרו בעבר על ידי המדינה. "לפני שנה וחצי נשיא המדינה העניק עשרה אותות גבורה - חמישה לחיים וחמישה לנופלים. אני הייתי בין החיים. הוקמה ועדה שישבה חודשים ובדקה כל פרט. האם ועדת המשואות עושה אותו דבר? האם רק מירי רגב קובעת? זה מתסכל". לדבריו, ייתכן שהסיבה לאי-בחירתו קשורה לתיעוד מהשטח ביום הטבח. "פגשתי את יאיר גולן בשדה הקרב, וחילצנו ילדים עם הטנדר שלי. הוא היה עם נשק ארוך ורכב קטן שלא יכול היה להיכנס לשטח, אז הוא בא איתי. אני לא מכיר אותו - נפגשנו שם", שחזר.
"היו שתי תמונות שלנו. אחת אני צילמתי, כי הייתי בטוח שניהרג ורציתי שיידעו מי היה איתי. השנייה צולמה על ידי אחד הניצולים, בזמן שהעברנו ילדים מהרכב שלי לרכב שלו", הוסיף. דבריו, שנה לאחר מכן סיפר לו אותו צעיר כי צילם את התמונה כדי להרגיע את הוריו שיש מי שמחלץ אותו מהתופת.
"אותו עיתונאי כתב שכנראה אני משלם מחיר בגלל התמונה - או יותר נכון, בגלל האמת. לא דיברתי פוליטיקה, רק סיפרתי על הגבורה שלו", אמר. "היא לא נוקמת בי - היא נוקמת ב-120 הילדים ובנרצחים".
בסיום דבריו חזר דוידיאן והדגיש כי אינו רואה עצמו כגיבור: "נאמתי בכנסת ואמרתי - אני לא גיבור. הגיבורים הם הילדים שהתחבאו בוואדי 10 ו-12 שעות. שירה רוזנברג שמרחה על עצמה בוץ כדי שיחשבו שהיא מתה - היא צריכה את ההכרה הזו. או רון שמר, שאמו שלחה אותי לחפש אותו והוא כבר נרצח. לא מגיע לאמא הזו את ההנצחה הזו?".
התרעות פיקוד העורף