גם אצל גילה וניג סיפורי השואה לא הוסתרו. "אבי, שורד גטו לודז', אושוויץ וצעדות המוות, בחר לשתף מתוך אופטימיות יוצאת דופן. כבר בילדותי נמשכתי לנושא, אבל ההחלטה לעסוק בו התקבלה במסע הראשון לפולין עם אבי בשנת 1986. שנים לאחר מכן, כשנכנסתי לבית העדות, הרגשתי שמצאתי את מקומי - מקום בו הסיפור ממשיך להישמע בקול אנושי". בדומה לגילה, גם אצל גיל פארן תחושת השליחות נולדה מתוך חוויה משותפת עם אמו במסע לפולין. "אמי נולדה בשנת 1942 ברוסיה לאחר שמשפחתה נמלטה מפולין ובהמשך בחרה להדריך במסעות לפולין. במהלך שירותי הצבאי, במסע "עדים במדים" בהדרכת אמי, החלטתי מול אבן הקהילה בטרבלינקה להקדיש את חיי להנחלת הזיכרון". כיום הוא מדריך בבית העדות ובמשלחות בארץ ובפולין, דוקטורנט לחקר השואה ומרצה בתחום.
אצל גבי הרמן הבחירה נולדה מתוך תפיסת עולם לפיה זיכרון איננו רק כאב, אלא גם כוח חיים. "אבי הניח תפילין לכל אורך תקופת השואה - גם במחנות, גם בטרנספורטים, ושרד את צעדות המוות כשהוא במשקל 37 ק"ג בלבד. אמי שרדה את הגטאות ורכבות הגירוש. לאחר שנים בחינוך הגעתי לבית העדות, שם אני מדריך קבוצות מגוונות וזוכה להעביר את לפיד הזיכרון לדורות הבאים" הוא מספר.
התרעות פיקוד העורף