מחקר מפתיע: סבא וסבתא הופכים לגיימרים כבדים - ויש לזה יתרונות

סבא הוא גיימר

המחקר מצביע על כך שמשחקים אינם נתפסים עוד כתחביב שולי בקרב בני 60 ומעלה. המשתתפים תיארו פעילות הדורשת השקעה, למידה, מיומנות והתמדה לאורך זמן – בין אם מדובר במשחקים אישיים כמו סודוקו, תשבצים ומשחקי הרכבה, ובין אם במשחקים מקוונים רבי משתתפים דוגמת World of Warcraft ו־Call of Duty.

לפי הממצאים, המשחק מתואר כצורה של "פנאי רציני" – פעילות שאינה מסתכמת בהנאה רגעית, אלא מתפתחת לאורך זמן והופכת לחלק מהשגרה ומהזהות האישית. המשתתפים דיווחו על תהליכי התקדמות, הצבת יעדים ושיפור מיומנויות, ואף על תחושת "קריירה" בתוך המשחק, הכוללת שלבים, הישגים ואתגרים.

"מסתבר שהמשחק הוא לא תחביב שולי", אמרה אברהם. "זה משהו שהגיימרים המבוגרים מתכננים סביבו את הזמן שלהם, משקיעים בו מחשבה ולפעמים גם מתייחסים אליו ברצינות שלא נופלת מפעילויות אחרות שנחשבות 'ראויות' יותר בגיל מבוגר".

המשתתפים תיארו את המשחק גם כפעילות קוגניטיבית הדורשת ריכוז, זיכרון, תכנון ופתרון בעיות, ולעיתים אף כמעין "אימון מנטלי". עבור רובם, המשחק סיפק תחושת חדות ואתגר אינטלקטואלי מתמשך, במיוחד לאחר פרישה מהעבודה או צמצום פעילות בעיסוקים אחרים. בנוסף, נמצא כי המשחק משמש גם כמרחב רגשי. המשתתפים תיארו תחושות של סיפוק, הנאה וגאווה בהישגים, לצד תחושת שליטה והצלחה – במיוחד בתקופות שבהן תחושות אלו אינן מובנות מאליהן בשל שינויים בריאותיים, משפחתיים או תעסוקתיים.

---

למרות הסטיגמה השלילית - גם סבא וסבתא יכולים

על השאלה האם להעדיף משחק לבד או עם אחרים, רבים מהמשתתפים ציינו כי הם מעדיפים לשחק לבד. עבורם, המשחק מהווה מרחב אישי, שקט ומוגן, ללא מחויבות חברתית וללא צורך באינטראקציה. "יש מי שמוצאים במשחק קהילה ויש מי שמוצאים בו פרטיות", הסבירה אברהם. "היכולת לשחק לבד, בקצב אישי וללא תלות באחרים, היא עבור רבים מהמרואיינים יתרון ולא חיסרון".

עם זאת, המחקר מצביע גם על קיומה של סטיגמה שלילית כלפי גיימינג בגיל מבוגר. למרות תרומתו לרווחה, ללמידה ולתחושת משמעות, רבים מהמשתתפים ציינו כי העיסוק במשחק נתפס לעיתים כלא לגיטימי בעיני הסביבה.

"הם סיפרו שלא תמיד הם משתפים אחרים בכך שהם משחקים", אמרה אברהם. "הם חוששים להיתפס כילדותיים, לא רציניים או כמי שעוסקים במשהו שאינו מתאים למבוגרים". פרופסור נמרוד הוסיפה כי מדובר בביטוי לתפיסות גילנות עמוקות: "הבעיה אינה במשחקים עצמם, אלא בהנחות שהזקנה אמורה להיות רצינית, פסיבית ומצומצמת. כשאנשים חורגים מהתבנית הזו, הם נתפסים כחריגים".

לדבריהן, המחקר אינו מבקש לקבוע כי כל אדם מבוגר צריך לעסוק במשחקים דיגיטליים, אלא להרחיב את גבולות הלגיטימיות: "השאלה האמיתית היא לא אם זה מתאים לגיל, אלא אם זה מתאים לאדם".