שני עשורים לאחר נפילתך ואני עדיין מסרבת להאמין שהאדם אשר הכי מתאים לתקופה שלנו לא כאן. חיית את הקידמה, נשמת וטרפת אותה כבר לפני שני עשורים, קלטת הכול מכל, מוקדם מכולם והתלהבת מכל חידוש ואולי האחרון שבהם - טלוויזיית הפלזמה, רגע לפני הרשתות החברתיות והאייפון.
היית הראשון לכתוב בלוג, להיות פעיל בפורומים, לארגן אירועים מיוחדים, בין היתר – "המעגל" שחיבר בין נוער חובב היפ הופ ישראלי, כשעוד לא ידענו כל כך מה זה הז'אנר הזה. היום ניתן להכריז כי היית מראשוני הראפרים הישראליים, שרת בקצב ובמקצב שאז היה חדש ורענן, קהילה קטנה אז הספידה אותך כיקיר הראפ הישראלי.
במקביל לכל כישוריך ידעת לשרבט ביד חופשית איורים מצחיקים וגם תכנתת מלידה, היית הרבה יותר מהיר וחד מה-AI של היום, גם זה עידן שלעולם לא תכיר.
בוודאות היית כבר אחרי אקזיט מטורף, עם רכב חשמלי מהיר, משפחה יפה, רואה אך ורק את הטוב ובמקביל עושה מאות ימי מילואים בטנק שכל כך אהבת, נלחם את כל המלחמות שלנו.
בצילו של יום הזיכרון, לצידך בבתי העלמין הצבאיים, מעל 900 חללים צעירים אשר נולדו כשאתה נפלת, אנו ממשיכים להילחם על השקט בצפון ונמצאים גם היום בלבנון בכוחות קרקעיים, האבל בכל פינה, אופף וכואב.
בצל דמותך ושליחותך אשר נקטעה, סללת לי את דרכי וכבר יותר מעשור אני צועדת בשירות המדינה, לא מרפה למען ישראל שלנו ועושה כל שביכולתי להשפיע על אזרחי ישראל, בחלקת אחריותי.
מתגעגעת לאח שהיית לי, לאדם המיוחד ולחבר הכי טוב שיכולת להיות לי. תמשיך לשמור עליי, הרי כפי שהבטחתי, אני חיה גם בשבילך. נטלי, לעד אחותך הקטנה.