משרד הביטחון הכיר לאחרונה בקצינת משטרה שלקתה בפוסט טראומה בעקבות חשיפה לסרטוני 7 באוקטובר במסגרת תפקידה. ההכרה החריגה הזו סימנה לראשונה בקול ברור את ההבנה שפגיעה נפשית יכולה להיגרם גם מחשיפה מרחוק לאירוע טרור בזמן אמת. אבל באותו זמן ממש, אזרחים ובני משפחה שחוו את הזוועות מרחוק דרך הטלפון והסרטונים נתקלים בקיר.
משרד הביטחון, החוליה שדרכה עוברת ההכרה של אזרח כנפגע פעולות איבה לפני העברתו לטיפול הביטוח הלאומי, דוחה בשלב זה את התביעות של בני משפחה של נפגעי ונרצחי ה-7.10 בטענה שהדין הקיים דורש נוכחות פיזית בזירה. כעת חלק מהתיקים מתנהלים בבית המשפט, וממתינים לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, שעשויה להשפיע על עמדת המדינה בסוגיה.
היא מספרת כי החיים התכווצו סביב אותו בוקר: "אני לא אותו אדם. אני מתפקדת כי צריך, אבל בפנים אני שם. אני צריכה עזרה כדי להחזיר את עצמי לחיים, כדי להיות אימא, לעבוד, להצליח לעבור יום בלי שהכול חוזר".
הטענה הזו לא צצה בחלל ריק. גם בעבר הוכרו מקרים שבהם מי שלא היה בזירה קיבל הכרה כנפגע פעולות איבה, לאחר שבית המשפט היה מוכן לראות בשיחת טלפון שהתקיימה בזמן פיגוע תחליף לנוכחות במקום. גם התקדים הזה הפך לאחד העוגנים המרכזיים במאבק הנוכחי של "הנפגעים הדיגיטליים".
התרעות פיקוד העורף