שלושה שבועות בלבד לאחר שנכנס ללשכת ראש העיר, שגב פועל בקצב שמותאם לנקודת הפתיחה - עיר שסוחבת פגיעה כלכלית, מתיחות פנימית ותדמית ציבורית שעדיין לא התאוששה. אבל השיחה איתו לא נשארת בהווה. היא חוזרת שוב ושוב לנקודה שבה הכול התחיל - המאבק שהוביל לפסילת הבחירות הקודמות.
מכאן, הוא מתאר, המהלך הפך למאבק שיטתי. "אספתי בעשר אצבעות את כל הראיות, את כל התצהירים. משם הדרך לעתירה, לתחקיר, הייתה קצרה". כשהשיחה מגיעה לתקשורת, הוא מבקש לדייק: "יוסי מזרחי עשה עבודה נפלאה, אבל חשוב להבין - הוא קיבל חומר ממני רגע לפני שהגשתי את העתירה. התחקיר נולד מהעתירה שלי, לא להפך".
המאבק הזה הסתיים בהחלטה נדירה - פסילת הבחירות "בסך הכול ארבע פעמים מקום המדינה בוטלו בחירות לרשויות מקומיות", הוא מזכיר. "אני הרביעי".
אבל לצד הדרישה הזו, הוא מפנה מבט גם למערכת הפוליטית עצמה. "מי שמתמודד לבחירות צריך להיזהר מכל משמר לא להגיע למקום של ‘תתמכו בי ואני אדאג לכם’. אם המחיר להיות ראש עיר הוא להגיע לשם, אני לא מעוניין להיות ראש עיר".
"קיבלתי עירייה בגירעון שוטף של יותר מ-50 מיליון שקל"
כשאני שואלת עד כמה זה פגע בתפקוד העיר, התשובה חדה: "העירייה הייתה בתפקוד לוקה ביותר. היו פה שנתיים של התכתשויות חסרות תכלית, חיסולי חשבונות, מלחמות עם עובדים". גם המצב הכלכלי, לדבריו, רחוק מלהיות פשוט. "קיבלתי עירייה בגירעון שוטף של יותר מ-50 מיליון שקל", הוא אומר. "אנחנו עובדים עכשיו על תוכנית התייעלות רצינית ומדודה".
לדבריו, המשבר הפיננסי לא מנותק מהכאוס הניהולי שאפיין את התקופה האחרונה. "ארגון חולה זה עיר חולה", הוא אומר. "בסוף הכול קשור - ההתנהלות הפנימית, העובדים, השירות לתושבים והמצב הכלכלי". כעת, הוא טוען, מתחיל שינוי: "הגענו להבנות עם ההסתדרות. האווירה אחרת. כבר רואים שינוי".
מאחורי ההסכם עם ההסתדרות עומדת גם הבנה פשוטה: העירייה לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך להילחם בעצמה. לדבריו, בשנתיים האחרונות נוהלה העירייה בתוך סכסוך מתמשך עם העובדים, שעלה לה גם כסף וגם תפקוד. המחיר הכלכלי, לדבריו, משמעותי: "בזבזו מאות אלפי שקלים על עורכי דין ובסוף הפסידו".
מבחינתו, ההבנות עם ההסתדרות הן לא רק סיום סכסוך, אלא ניסיון להחזיר יציבות בסיסית: לעצור את המאבקים, לשקם את המורל, ולהחזיר את העובדים לתפקוד, אבל האתגר הגדול באמת נמצא מחוץ לבניין העירייה.
"רוב רובם של התושבים לא היו חלק משומר חומות"
"עכו התרסקה מבחינה תיירותית", הוא אומר. "זה לא רק השנתיים האחרונות. זה התחיל בקורונה, המשיך בשומר חומות והגיע לחרבות ברזל". אני מזכירה לו את התחושה בציבור, תגובות של ישראלים שאומרים שלא יגיעו לעיר בגלל מאורעות שומר חומות. "היה פה כעס גדול", הוא אומר. "אני מבין את זה. אבל צריך להגיד את האמת, רוב רובם של התושבים לא היו חלק מהאירועים האלה". לדבריו, הפגיעה רחבה בהרבה מהעיר העתיקה: "זה לא רק הסוחרים שם. זה גלגל שלם של עסקים. כשאין תיירות - אין עבודה. זה פוגע בכולם".
עם זאת, הוא מתעקש לא לצבוע את המציאות בצבעים חד-ממדיים: "מי שחי פה יודע, הרוב המוחלט של יהודים וערבים בעכו רוצים לחיות יחד, לעבוד יחד, לגדל ילדים יחד. אבל מספיק מיעוט קטן, אלים, כדי לפרק את זה". מכאן, הוא מחדד, האחריות היא קודם כל של הרשויות: "כשזה מתחיל צריך לעצור את זה מיד. לא לתת לזה להתגלגל ימים".
אני שואלת אם גם עכשיו יש מתיחות בין יהודים לערבים בעיר. "בסוף, רוב התושבים רוצים לחיות יחד", הוא אומר. "ראינו את זה גם במלחמה - אנשים ישבו יחד במקלטים. טילים לא מבדילים בין יהודי לערבי". אבל לצד זה, הוא מבהיר: "כשזה מגיע לקיצוניים, צריך אכיפה ביד ברזל. לעצור את זה מיד". הפער הזה, בין דו קיום יומיומי לבין התפרצויות אלימות - ממשיך לרחף מעל העיר, ומזין את חוסר האמון מבחוץ.
"אם אין לך משכורת - מה שווה הטבת מס?"
וכאן נשאלת השאלה איך בזמן שאוהד היה מנכ"ל לא שולמו זכויות עובדים? זה קרה במשמרת שלו. לצד זאת הבאנו הכנסות משמעותיות לעיר 21 מיליון ש"ח הכנסות מהבהאים; 24 מיליון ש"ח מענק מלחמה ממשרד הפנים; 52 מיליון ש"ח מענק איזון סוף שנה ממשרד הפנים. ועדיין, המציאות חייבה תכנית התייעלות אמיתית. יש גרף ברור שמראה שמרגע כניסתי החל תהליך תיקון ל 5 שנים קדימה. אבל ועד העובדים פעל בצורה פוליטית ודאג לטרפד כל ניסיון להתייעלות אמיתית. והיום אוהד מבין את גודל הבעיה כי עכשיו זה עליו. מה שנלחמו נגדי עליו, מתפוצץ עכשיו אצלו. כפי שאמר יו"ר הוועד אשר שמואלי בפרוטוקול: 'אני לא מאשים את ההנהלה הזאת, זה מההנהלה הקודמת כל נושא העובדים'".
התרעות פיקוד העורף