ב־8 באוגוסט 2024 התחתנו בני הזוג בקפריסין. "חברים קרובים הפתיעו אותנו והגיעו לטקס. זה היה מאוד מרגש", ציורין משחזרת. "אחר כך עשינו גם חתונה בארץ. הפתעתי אותו, שרתי לו את השיר 'My Number One’ שזכה בזמנו באירוויזיון. הקשר שלנו היה מאוד חזק. היו לנו תחביבים משותפים, שנינו אהבנו ספורט והייתה לנו קבוצת חברים, כמו משפחה, מגובשת סביב הספורט. המשפחה הזאת נשארה עבורי עכשיו".
בעקבות אהובה עברה ציורין לפתח תקווה, העיר שבה גרים אמו של גלובניוב וגם בנו מנישואים ראשונים, שון, בן ה־15. ציורין החלה לעבוד במעבדה בבית החולים בילינסון, והחיים האירו לה פנים.
"סשה היה אדם מדהים", היא אומרת. "הוא עלה ארצה לפני 30 שנה מקְרִים ועבד כנהג משאית. הוא לא היה אדם שמדבר הרבה, אבל עשה הרבה. את הרגשות שלו הוא ביטא בעשייה, בעזרה לחברים ולאמא שלו. עבורי הוא היה קודם כל חבר טוב, אחר כך בעל אוהב. סשה תמיד היה מוקף בחברים".
ציורין מתארת את תחביביו הרבים של בן זוגה: "היה לו ג'יפ, והוא אהב לצאת לנסיעות שטח עם חברים ברחבי ישראל ולעשות פיקניק בשטח. הוא גם אהב מוזיקה. היה מנגן על גיטרה, וכל יום מתאמן בנגינה. ספורט היה חלק נכבד מהחיים שלו. הוא מאוד אהב סנובורד, וגם פעלולים בסקייטבורד. הוא התחיל בתחביב הזה עוד כשחי בקְרִים, והמשיך בארץ. הוא עסק גם בקרוספיט וגם אותי הכניס להובי הזה. גם כשהיה במילואים, היה מוצא איך להתאמן".
מתחילת המלחמה שירת גלובניוב ימים רבים במילואים. "אני זוכרת איך ב־7 באוקטובר הוא העיר אותי ואמר 'התחילה מלחמה'", אומרת אלמנתו. "כשהתחילה המלחמה עם איראן הוא הלך שוב למילואים. כבר הייתה לנו אז תינוקת, לינוי, כיום בת שמונה חודשים. הייתי לבד איתה בממ"ד, לא יצאתי מהממ"ד. היה לי מאוד קשה. גם אחרי החתונה הוא מיד הלך למילואים, וגם כשלינוי נולדה. היה חשוב לו לעשות מילואים. הוא היה מתקשר משם כל הזמן, שואל איך אנחנו מסתדרות. אני חשבתי שבגיל כמו שלו הוא היה צריך מזמן לנוח מהצבא. גם באזרחות וגם במילואים הוא היה נהג, עשה תפקיד לא פשוט. מבחינתי הוא גיבור".
מאז היא מנסה לחזור לתפקוד. "אני ממשיכה לטפל בילדה וגם לעשות קצת ספורט כי זה נותן לי קצת שפיות", היא מודה. "ואני מנסה לתמוך בלריסה־פלורה, אמו של סשה. הוא היה בן יחיד. מאוד קשה לה. לאבד ילד זה נורא".
מקור תמיכה נוסף היא מוצאת אצל מריה, גרושתו של גלובניוב ואם בנו. "יש לי קשר טוב עם מריה, אנחנו תומכות עכשיו זו בזו", היא מספרת. "הכרתי את מריה עוד קודם, בחבורה שכולנו היינו בה. אנחנו ביחסים טובים. הבן שלה, שון, היה בא אלינו והיינו מבלים ביחד. סשה היה מפנק אותנו ומכין לכולנו בלינצ'ס. עכשיו הוא כל כך חסר לכולם. אני נזכרת איך בערבים, כשלינוי הייתה הולכת לישון, היינו יושבים יחד בסלון ורואים סרטים. סשה היה מאוד שמח כשלינוי נולדה. לינוי מאוד דומה לו, אומרים שהיא ממש קופי שלו. אני נזכרת איך הוא היה עם לינוי, איך היה מחזיק אותה בידיים. הגעגוע גדול".
בקמפיין גיוס ההמונים המשפחה מקווה לגייס חצי מיליון שקלים. "חברה שלי, לוסי, פתחה את הפרויקט הזה ואני מודה לה על זה", אומרת ציורין. "נשארתי עכשיו לבד עם ילדה, והכסף הזה מיועד לעתידה ולעתיד של שון".
התרעות פיקוד העורף