יש רגעים אחרי לידה שלא נכנסים לאלבום התמונות. רגעים של בלבול, עומס, עייפות שלא נגמרת, ולפעמים גם עצב או חרדה שקשה לתת להם שם. עבור יולדות רבות, התחושות האלו מגיעות יחד עם בושה ואשמה, אבל דווקא בתוך המקום הזה, שבו הרבה נשים נשארות לבד עם התחושות, עולה הצורך לעצור, לדבר, ולהבין שלא צריך להתמודד עם זה בשקט.
מאיה מספרת כי האבחון הגיע רק חודשים ארוכים אחרי הלידה: "אובחנתי מאוד מאוחר, כשהבן שלי כבר היה בן שמונה חודשים. סבלתי הרבה מאוד זמן בלי לקבל את העזרה המתאימה. וגם כשאובחנתי חשבתי שזה לא קשור אליי, שאולי רק קשה לי יותר מאחרות, אבל בכלל לא חשבתי על דיכאון קליני. בטח לא היה מסביבי אף אחד שידע לשאול את השאלות הנכונות כדי להבין מה עובר עליי". בהמשך החלה טיפול תרופתי וטיפול יום, שהובילו לתחילת ההחלמה.
התרעות פיקוד העורף