"אנחנו המומים, כואבים וכועסים מאוד על כל המערכת", אמר. "אף אחד לא הכין אותנו למצב כזה, אבל המינימום שאנחנו מצפים לו הוא לקבל תשובות. שמישהו יבוא ויגיד לנו מה קרה, שיזעק איתנו. במקום זה, משתיקים אותנו. בשבילם זו תאונה, אבל זה פיגוע. ככל שעובר הזמן יש יותר שאלות ואין תשובות".
האב הוסיף שהוא חושב שיש מי שמנסים להשתיק את הסיפור: "המשטרה, המדינה והשב"כ", פירט בכאב. "היו כוחות של שב"כ ששללו פיגוע אחרי רבע שעה. זה לא נורמלי. איך אפשר לשלול פיגוע כל כך מהר, כשעוד לא היה לכם זמן לחקור את הרוצח הזה, בן המיעוטים הזה, שלקח את החיים של הבת שלי וניסה לקחת חיים של אנשים נוספים? תשללו פיגוע אחרי יומיים או שלושה, לא אחרי רבע שעה. אנחנו מרגישים שמשתיקים פה משהו".
טימסית שחזר את השתלשלות האירועים לפי עדויות שאסף: "טליה ליוותה שלוש חברות לתחנת האוטובוס. כשהאירוע התחיל, החברות ברחו והיא הסתובבה כדי לחזור הביתה. האוטובוס פגע בעץ ובעמוד חשמל, והפיל כבל מתח גבוה. היא התחשמלה. המשטרה לא העבירה את המידע הזה לבית החולים. אם היו אומרים לצוות הרפואי שיש פה התחשמלות ממתח גבוה, הם היו יודעים כיצד להתמודד עם זה. במקום זאת, קיבלנו שקט מהמשטרה ומהממשלה".
התנהלות המשטרה בימים שלאחר האירוע הוסיפה על כאבה של המשפחה. "הפעם היחידה שראינו משטרה הייתה ביום חמישי, רק אחרי שפנינו לתקשורת", סיפר טימסית. "ביום שישי, כשהבת שלי כבר נפטרה, רצינו לקבל אישור קבורה. המשטרה הציבה תנאי - הם סירבו לשחרר את הגופה עד שאחתום על מסמך לפתולוגיה. הם רצו לפתוח לה את המוח ולעשות נתיחה שלאחר המוות. אי אנושיות. אדם הרגע איבד את הדבר הכי יקר לו, ואומרים לו שלא יקבל רישיון קבורה אם לא ישתף פעולה. איפה הייתם חמישה ימים כשביקשתי לשבת איתכם?".
בסיום הראיון, התבקש האב לספר על טליה. "היא הייתה אהובה על כולם", תיאר בהתרגשות. "תינוקת שלא חטאה, שהדבר היחיד שעשתה בחיים היה לעשות חסד. בית הספר שלה והמשפחה כולה המומים. כולנו מקווים שהטרור הזה ייפסק. אני מרכז עכשיו את כל הכוחות שלי, ויש לי המון כוחות, אך ורק במאבק הזה".
התרעות פיקוד העורף