לדבריהם, ההחלטה להפוך למשפחת אומנה לא הגיעה ביום אחד. "דיברנו הרבה על הורות", מספר גל. "חשבנו על פונדקאות, על אימוץ, ואז נחשפנו לעולם האומנה. הבנו שיש ילדים שצריכים בית עכשיו, לא בעוד שנים". ניצן הגיעה אליהם אחרי תקופה מורכבת בחייה. "בהתחלה היא הייתה מאוד חשדנית", אומר אלעד, "היא בדקה אותנו כל הזמן האם אנחנו באמת נשארים, האם אפשר לסמוך עלינו. היו גם רגעים לא פשוטים. אבל לאט-לאט נוצר קשר מדהים".
היום, הם מספרים, הבית כבר מרגיש שלם. "יש שגרה, יש גן, חברים, חוגים, מריבות קטנות על שעת שינה כמו בכל בית", מחייך גל. "ניצן יודעת שיש לה הורים ביולוגיים שהם חלק מהחיים שלה, ובמקביל גם אותנו המשפחה שמגדלת אותה ביום-יום. מבחינתה, אהבה לא באה במקום מישהו אחר, אלא מתווספת אליו".
לדברי מקל, יום האומנה הבינלאומי הוא הזדמנות להזכיר שיש עדיין ילדים רבים שממתינים למשפחה. "אנחנו קוראים למשפחות נוספות לבחון את האפשרות להפוך למשפחת אומנה. לא צריך להיות משפחה 'מושלמת' צריך להיות מוכנים להיות שם עבור ילד או ילדה שזקוקים למקום בטוח לצמוח בו".
עבור אלעד וגל, המסר פשוט. "בסוף, ניצן לא הייתה צריכה מודל של משפחה היא הייתה צריכה משפחה", אומר אלעד, "ואנחנו זכינו בה לא פחות ממה שהיא זכתה בנו".
התרעות פיקוד העורף