5 ימים אחרי לידת בתה השישית במרכז הרפואי זיו, באנצ'י קסאו משתחררת היום ממחלקת היולדות, תחזור למרכז הקליטה המשמש להם בית ותתאחד עם 4 ילדיה כשהיימנוט עדיין לא תהיה שם לחגוג את לידת אחותה הקטנה.
רגע לפני השחרור באנצ'י העובדת במחלקת המשק של המרכז הרפואי ובעלה נפגשו עם מנהל המרכז פרופ’ סלמאן זרקא ועם הצוות הרפואי שטיפל בה לאורך ההיריון המורכב ובלידה.
לבתם החדשה בחרו ההורים לקרוא צנאת (Tzenat), שפירושו באמהרית "כוח" – שם המסמל את התקווה העצומה של המשפחה לשובה של היימנוט הביתה. במהלך הביקור חיזק פרופ’ זרקא את בני המשפחה, השתתף בשמחתם על הולדת צנאת, והביע את הזדהותו עם הכאב והגעגוע המלווים אותם מאז היעלמותה של היימנוט.
אב המשפחה טפסאי מבקש למסור: "אני מוצף ברגשות - מצד אחד שמחה גדולה על חיים חדשים, ומצד שני כאב עצום שחותך לי את הלב. כאב שלא מרפה כבר למעלה משנתיים.
ברצוני לשתף בשמחה ובתודה - אשתי באנצ'י ילדה את צנאת, תינוקת יפה ובריאה. המפגש עם החיים החדשים הוא תמיד מרגש, ושתיהן מרגישות טוב. אני רוצה להודות מכל הלב למרכז הרפואי זיו ולכל צוות יולדות על הטיפול המסור, הרגישות והליווי החם לבאנצ'י ולבתנו הצעירה.
עלינו לישראל מתוך אמונה עמוקה ואהבה למולדת. אנחנו חיים כאן מתוך תחושת מצווה ושייכות, ומרגישים כבוד גדול לגדל כאן את המשפחה שלנו. אבל כבר 826 ימים שהמשפחה שלנו קרועה והלב שלנו מדמם, עם כל השמחה העצומה על הולדת צנאת - היא איננה תחליף להיימנוט שלנו.
היימנוט היא אחות גדולה, מקומה הוא כאן, לצידנו, לצד אחיה הקטנים, מחבקת את אחותה החדשה. היא חייבת לחזור הביתה. אנחנו חייבים את זה, עם ישראל חייב את זה.
גם ברגעי היגון העמוקים שלנו יש נקודת אור: אני רוצה להודות לעם ישראל על התמיכה הבלתי פוסקת, החיבוק החם והשותפות בצער ובמאבק שלנו. אתם הכוח שלנו.
אנו מתרגשים עם באנצ'י וטפסאיי, מחזקים אותם במסעם הארוך והכואב ומלווים אותם באהבה, בתקווה ובתפילה. קהילת זיו כולה מייחלת לשובה המהיר של היימנוט ומקווה לבשורות שיביאו נחמה ושמחה למשפחה כולה. זו חובתנו כחברה וכקהילה להמשיך לזכור, לחבק ולקוות עד שהיימנוט תשוב הביתה".
המרכז הרפואי זיו מצטרף לקריאת המשפחה ולקריאת הציבור כולו להמשיך לעסוק בגורלה של היימנוט, לדרוש תשובות ולשמור את סיפורה בתודעה הציבורית עד לשובה הביתה.
התרעות פיקוד העורף