לולאה שמחברת את השכונה - שכונת גאולים, עפולה
קבוצת הוואטסאפ השכונתית שפתח מזרחי לפני כשש שנים נעשתה עם הזמן למוקד של עשייה. דרך ההתארגנות הצליחו התושבים להוביל מול העירייה הקמת פארק ושדרה מרכזית בלב השכונה, שהפכו למקום המפגש של התושבים.
משם נולדו גם אירועים שכונתיים ויוזמות קהילתיות, לדוגמה, פעילות של "חמישי בריא" בפארק גאולים, שבמסגרתה משתתפים בני הגיל השלישי בשכונה בשיעורי פילאטיס ואימון גופני. במסגרת הפעילות הקהילתית נכתב אפילו ספר בשם "הסיפורים שבין הצריפים" המרכז חוויות וזיכרונות מתולדות השכונה – מהסנדלר המיתולוגי ועד חתונות שהפכו לאירועי רחוב.
מאז פרוץ "חרבות ברזל" קיבלה הקהילה הזו משמעות עמוקה יותר. ביתו של מזרחי הפך לחמ"ל אזרחי, והשכנים התגייסו לאיסוף ציוד לחיילים. בין הנופלים במלחמה היו גם בני השכונה, וכעת פועלים התושבים להקמת אתר שכונתי לזכר הנופלים בשם "המיגונית".
"הקבוצה שיצרנו ידעה לשלב את כל הפסיפס הישראלי וריכזה אותו במקום אחד", אומר מזרחי. "נוצרו חברויות וקשרים חדשים שדרכם גם פתחנו סדנאות לתושבים".
פשוט נעים להיות יחד - רחוב אבטליון, יפו
"פעם בחודשיים־שלושה אנחנו מוציאים החוצה שולחן ועושים ארוחת ערב לתושבי הרחוב. נכנסו לקבוצה גם כמה תושבים שגרים מעבר לפינה, אימצנו גם אותם", היא מספרת.
"ביום חמישי, יום השכנים, ניפגש כולנו שוב לארוחה קהילתית. נפתח שולחן, כל אחד יביא אוכל, נשב יחד ונהנה. אבטליון זה רחוב קטן ומפותל. ביום העצמאות האחרון הרמנו מסיבה ברחוב. הגיעו כ־250 איש, גם שכנים מהרחובות הסמוכים. אחד הדיירים, גיל אקשטיין, הקים עמדת די. ג'יי והופיעו בהתנדבות נגנים וזמרים מהסביבה. חבר'ה צעירים הביאו אוכל ושתייה. הייתה הרגשה מדהימה. מה שהכי יפה הוא שבבוקר השכנים ניקו את הרחוב ודאגו להחזיר אותו למצב הקודם".
ברחוב אבטליון נפגשים לא רק בשמחות. "לאחד השכנים, טמיר קופר, יש שלושה ילדים שישנו בממ"ד בזמן האזעקות", מספרת פרי. "למרות זאת, בכל אזעקה הוא הכניס לממ"ד בבית שלו עוד עשרה חבר'ה צעירים ושלושה כלבים. פשוט לא ייאמן. יש לו גלריה לצילום מעבר לפינה, ולפעמים הוא אומר 'בואו', ואנחנו מגיעים לשם, משחקים משחקי קופסה, ולפעמים גם שרים קריוקי. פשוט נעים לנו להיות יחד. אני ובעלי בני 73 ו־75, השכנים ברובם בגילי 40־45, אבל נוצר בינינו קשר טוב. השכנים הצעירים נענים לכל יוזמה שלנו באהבה גדולה. לפעמים, כשאני חוזרת הביתה ורואה אותם ברחוב, אני מתיישבת איתם, למרות פערי הגיל, כי זה פשוט כיף".
הפעילות הקהילתית, מוסיפה פרי, מתקיימת בנקודות שונות: "חוץ מהחיבור המיוחד בין תושבי הרחוב עצמו נוצרה באזור קהילת 'בית הבאר', שנוסדה ביוזמתו של יורם גורדון בר וחברים בה אנשים בני 65 פלוס שגרים ביפו. התחלנו עם זה לפני שבע שנים. היינו בהתחלה שמונה אנשים, וכיום אנחנו כבר 80 איש שנפגשים פעם בשבוע. אנחנו יוזמים פעילויות ביפו, מתנדבים. רק חסר לנו בית, מבנה לקהילה הזו, כדי שנוכל להיפגש אחר הצהריים".
משפחה מלווה למגויסים - שכונת חלמיש, ערד
"אני חלק מקהילה של משפחות דתיות לאומיות. יש אצלנו ועדת 'רוח טובה' לקידום עזרה הדדית בקהילה. עם פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל' נוצר דרך קבוצת וואטסאפ מערך תמיכה בכל הנשים בשכונה שבעליהן גויסו למילואים. לכל מגויסת הוצמדה משפחה מלווה מהשכונה. גם בעלי גויס מיד וכבר באותו שבוע יצרו איתי קשר, הביאו ארוחות ערב לילדים, פינוקים, כל מיני דברים שמאוד עזרו באותם ימים לא פשוטים. הייתה התגייסות גם של חסידי גור מהשכונה שהכינו פינוקים למשפחות המילואים".
הוכברג משתפת: "אני גרה בבניין שבו חוץ מאיתנו כולם חסידי גור. מיד כשבעלי גויס היה לי חשוב מאוד לשתף את השכנים בכך. בפתק שתליתי על לוח המודעות של הבניין ביקשתי מכל השכנים להתפלל להצלחתו ולהצלחת כל החיילים. זו הייתה הדרך שלי לשתף אותם. ביום שישי דפקו לי בדלת שכנים עם תבנית קיגל חמה. ככה זה נמשך כמה שבתות. זה היה מאוד יפה, וזה קשר שלא היה לפני כן".
היוזמה הזו, מתארת הוכברג, ממשיכה עד היום: "גם עכשיו יש תמיכה רחבה במשפחות המילואים. אם זה דרך משפחה מלווה, עזרה בבייביסיטר, קניות אם צריך וכל מיני דברים יומיומיים שמקילים מאוד, טכנית וגם נפשית. ההרגשה הזו, שאת לא לבד, מאוד משמעותית".
"ביום חמישי יעניקו תושבים מחווה קטנה או פינוק לשכן או שכנה מהקהילה שלא כל כך פוגשים ביומיום וייפגשו איתם לשיחה אישית במטרה להרחיב את מעגלי ההיכרות והחיבור בתוך השכונה".
התרעות פיקוד העורף