אדר הגיע לניר עוז באמצע שנות השישים מנוף ים. בנו ארז, סיפר כי הוא היה חקלאי והפעיל קומביין שעבד בקיבוץ, וכך התחיל להכיר את ניר עוז והחליט עם אשתו הראשונה לנסות להיקלט בו. בקיבוץ הוא היה נהג משאית במשך עשרות שנים ועסק בכך גם כשנקרא לשירות מילואים. "הוא היה סבא של שמחה" סיפר ארז, "הרבה פעמים היינו באים אליו לעשות על האש והיתה בו הרבה מאד אהבה. כולם גם אהבו אותו. תמיר ז"ל היה הנכד הראשון והאהוב עליו ביותר. למרות היותו איש חזק, הרצח של תמיר ממש שבר אותו נפשית. היה להם קשר מאוד מיוחד".
לדבריו, בשנים האחרונות היה אביו אחראי על אסם התבואה: "הוא היה איש של עבודה. בכל מקום אליו הגיע, כולם התחברו אליו ונהיו חברים שלו. רופאים, בנקאים והרבה אחרים. הוא היה השטותניק שמתחבר ומתחבב בקלות על כולם". הוא ואשתו פסיה היו ביחד 45 שנים והתחתנו לפני 25 שנים. "כשהטבח התחיל הם היו בממ"ד" סיפר ארז, "הם שכחו לסגור את החלון והמחבלים חשבו שהבית ריק לכן לא חיפשו שם. הם שדדו את הבית ואחר כך העלו אותו באש. פסיה החזיקה אותו בידים".
על פי עדויותיהם, מחלת הריאות הדאיגה אותם מאד. הבית התמלא בעשן בגלל האש שהדליקו המחבלים והדבר החמיר את מצבו. הוא התקשה מאד לנשום וכשהדבר התאפשר, הוא פונה למרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע, שם היה מאושפז במשך שבוע ואחר כך הצטרף לקהילה שפונתה לאילת. למרות שפסיה רצתה לחזור לקיבוץ, הוא היה פסימי בקשר לכך. יורם יובא למנוחות היום בבית העלמין של הקיבוץ.
התרעות פיקוד העורף