חבר, 43, נשוי ואב לשלוש בנות מכפר סבא, הוא דוגמה למי שמנהל קריירה תובענית, ולצד זאת מוצא זמן לכתיבה בנושאים הרחוקים מעולמו המקצועי. "כל החיים אהבתי להמציא ולספר סיפורים", הוא אומר.
"כשנולדו הבנות שלי הייתי ממציא להן סיפורים לפני השינה ובמקלחת. הייתה לנו כלבה בשם ג'וס, שכולנו מאוד אהבנו ולצערי נפטרה לאחרונה. הבנות תמיד תהו מה ג'וס עושה כשאנחנו לא בבית. אז המצאתי להן סיפור. הן מאוד אהבו את הסיפור, ובהמשך אשתי אמרה 'במקום סיפור של שתי דקות, בוא נעשה מזה ספר'. המטרה בעצם הייתה להנציח את ג'וס, שאז הייתה בת 11. רצינו שהיא תמשיך להיות איתנו גם אחרי שתמות".
ספרים שהתחילו באקסל
פורת, 52, נשוי, אב לשלושה בנים מקריית אונו, הוציא לאור ב-2018 את הספר הראשון בסדרה. האחרון עד כה, "ההמצאה המדהימה – המצפן והחייזר", יצא לפני כחצי שנה. כרגע עובד פורת על הספר השביעי בסדרה, וממתין לפגוש את קוראיו בשבוע הספר הקרוב.
"האפליקציה שאני הכי אוהב בטלפון היא המסנג'ר של פייסבוק, כי זאת הדרך של אנשים שאני לא מכיר להגיע אליי ולכתוב שהילד שלהם קרא את הספר ולפעמים לספר שילד שלא קרא בכלל, פתאום החל לקרוא", פורת משתף. "הכי משמח אותי לראות את ההודעות האלה. אני תמיד שואל איפה הם גרים. אם הם בסביבה שלי, אני אומר 'בואו'. מלא ילדים באו אליי הביתה עם ההורים. אני מוציא להם במבה, אנחנו מצטלמים ואני כותב להם הקדשה".
"נדלקתי על הקונספט, והחלטתי שגם אני רוצה לכתוב משהו כזה, כמובן, עם תוכן אחר. ב-2018 הכנסתי את מה שכתבתי למעטפה ושלחתי לעשר הוצאות ספרים. יום אחד קיבלתי מייל מעורכת ספרים בהוצאה. היא כתבה שהייתה רוצה לדבר כדי לדעת איך להתקדם. לפני כמה שנים הייתי בשבוע הספר, ולידי עמד ינץ לוי. זו הייתה התרגשות גדולה".
פורת עובד 24 שנים בחברת "אפלייד מטיריאלס" שמפתחת מערכות ופתרונות חכמים לייצור שבבים. "אני מהנדס תעשייה וניהול. אומרים שמי שלמד את זה לא החליט אם הוא ריאלי או הומני. כעובדה, לא החלטתי עד הסוף", הוא אומר ומתאר תהליכים שקורים מבחינתו הן בעבודה והן בכתיבת ספר.
"כשמכינים, למשל, מצגת הנהלה, קודם כל עושים מסגרת, כותרות, ואז שופכים תוכן. אני כותב ספרים באותו אופן. כשאני מתיישב לכתוב, אני יודע מה המסגרת, יודע מה ההתחלה, מה האמצע ומה הסוף, ואז מתחיל ליצוק את התוכן. יש ספרים שהתחלתי אפילו לכתוב באקסל, כי היה חשוב לי לראות איך הפרקים משתלבים. בעבודה שלי בניהול פרויקטים יש אלמנט חשוב מאוד של לספר את הסיפור של הפרויקט, מה הוא יביא לארגון. כשאני עושה מצגת בעבודה, כולם אומרים: 'זה סופר, ספר לנו סיפור'".
זה שמעביר הלאה
"כתיבה היא משהו שנמצא בדמי עוד מהיותי נער", טוען מנור. "כתיבה היא אמצעי לבטא סיפורים ולבטא את עצמנו. בתחילת 'חרבות ברזל' נסעתי באוטו ושמעתי ברדיו את הדסה בן ארי מספרת על הפרויקט ועל הרצון שלה, שכותבים נוספים יצטרפו למשימה החשובה הזאת. סיימתי את הנסיעה ויצרתי איתה קשר. היה לי חשוב להנציח אנשים מדהימים ומעוררי השראה. אלה אנשים שהקריבו הקרבה אדירה.
"כתבתי חמישה סיפורים, שניים מהם פורסמו בספרים, אחרים במדיה החברתית של הפרויקט. בפרויקט ניסינו להתחבר כמה שיותר למשפחה או לחברים של מי שכתבנו עליהם. יצרתי, למשל, קשר עם אביהם של האחים סלוטקי וניסיתי להבין ממנו מי הם היו, איך חיו, מה היה המסר שלהם לעולם. המטרה הייתה להנגיש לדור הצעיר את גיבורי המלחמה".
NiCE היא מובילה עולמית במהפכת חוויית לקוח מבוססת AI בתחום שירות הלקוחות. "כמו שלחברה עסקית ולעובדיה יש סיפור, כך לכל אדם יש סיפור, ואני פה כדי להוציא את הסיפור הזה החוצה", אומר מנור וגם מסביר את ההבדל בתחושות בין שני סוגי הכתיבה. "בסופו של דבר, כשאתה עושה משהו עסקי בקריירה, אתה מרגיש הגשמה עצמית, ואילו בסיפורי הגיבורים אני לא האישו, אלא רק זה שמעביר את הסיפורים הלאה. במקרה הזה הסיפוק הוא בכך שאני מנגיש לאנשים את הסיפורים של הגיבורים האלה".
התרעות פיקוד העורף