במהלך המתקפה היתה דניאלה על הקו עם אחיה ושמעה בזמן אמת את רגעי האימה שהתרחשו סביבו. במהלך שיחתם האחרונה נשמעו קולות ירי, צעקות ובהלה, ואז השתררה דממה. היא ניסתה להתקשר אליו שוב ושוב, אך לא היה מענה. במשך שמונה ימים הוגדר עידן כנעדר. המשפחה חיה בין תקווה לייאוש, נאחזה בכל פיסת מידע והמתינה לבשורה. לאחר ימים ארוכים של חוסר ודאות התקבלה ההודעה הקשה מכל, עידן נרצח.
בהמשך סיפרו ניצולים שהיו איתו כי גם בתוך התופת עידן לא חשב רק על עצמו. לצד מאבקו להישאר בחיים הוא ניסה לסייע לאחרים ולהגן עליהם ונלחם במחבלים עד לרגעיו האחרונים. בעדותה בלונדון סיפרה דניאלה איך אותו יום חילק את חייה ל"לפני" ו"אחרי". היא שיתפה את הקהל במסע האישי שעברה מאז, מהשיחה האחרונה עם עידן, דרך ימי ההמתנה המייסרים וההתמודדות עם האובדן, ועד הבחירה להפוך את הכאב לשליחות של הנצחה, זיכרון וחיבור אנושי.
"אני מספרת את הסיפור של עידן כדי שהאור שלו ימשיך לחיות בעולם", אמרה דניאלה במהלך המפגש. "זו הדרך שלי להבטיח שלא יזכרו רק את הדרך שבה נרצח, אלא גם את האדם שהיה, את הערכים שהוביל ואת האהבה שהפיץ סביבו. יותר משנתיים וחצי אחרי שאיבדנו את עידן, אני יכולה לומר שהכאב לא נעלם, הוא רק משנה צורה. לצד האבל והגעגוע, משפחות רבות עדיין מתמודדות מדי יום עם הליכים בירוקרטיים, מאבקים על זכויות וניסיון לקבל את המענים הנפשיים שהובטחו להן. התמיכה והסיוע השוטף מגיעים מעמותת קהילת שבט הנובה".
"בציבוריות הישראלית התחושה היא שלא תמיד רואים את המורכבות של החיים אחרי האובדן. השיקום הוא לא אירוע חד-פעמי אלא מסע ארוך שנמשך שנים ואסור שהמשפחות והשורדים יישארו להתמודד איתו לבד."מדגישה דניאלה בשיחה עם מעריב, "אנחנו זקוקים לליווי נפשי, להנגשת זכויות ולתחושה שמישהו באמת רואה אותנו גם כשהכותרות כבר נעלמו".
התרעות פיקוד העורף