"ניסיתי לעמוד בקצב, אבל הבנתי שאני משקיע המון ולא באמת מצליח להוציא מזה משהו", הוא מספר. "בשלב מסוים הרגשתי שאני לא עומד בעומס, והחלטתי לקחת הפסקה מהלימודים. הייתי חייב לוותר על משהו וזה היה הלימודים. כשחזרתי ללימודים, כולם כבר התקדמו. פתאום אתה לבד, מנסה להניע מחדש את הראש אחרי לחימה וזה כמעט בלתי אפשרי. אין באמת אפשרות לשבת בשטח עם לפטופ ולהקשיב להקלטות. אין חשמל, אין אינטרנט, אין רגע לעצמך. חברים שלי שהיו במילואים נשרו מהלימודים לגמרי".
המחיר, לדבריו, לא היה רק אקדמי. בתקופה שבה הפסיק ללמוד עבד כמנהל פרויקטים בחברת אבטחת מידע, אך לאחר סבבי המילואים הממושכים גילה שהפרויקטים שעליהם היה אחראי הסתיימו והוא למעשה נותר ללא עבודה. "הרגשתי שהלימודים הם הדבר האחרון שנשאר לי להיאחז בו ובחרתי לחזור ללמוד", הוא אומר.
בקרן אייסף המקדמת דור ראשון לאקדמיה, מדווחים כי 24.4% מהסטודנטים והסטודנטיות בקרן משרתים במילואים ועוד 18% הם בני ובנות זוג של משרתי מילואים. המשמעות היא שלמעלה מ-42% ממלגאי הקרן מושפעים באופן ישיר מהמלחמה ומהשלכותיה על שגרת החיים, התעסוקה והלימודים.
גם במהלך חודשי המילואים הארוכים השתדלה אלמוג להמשיך ללוות תלמידים ככל שהתאפשר לה ולקיים מפגשים מרחוק. "הרגשתי מחויבות כלפיהם וגם כשהייתי במילואים ניסיתי למצוא את הדרך להיות שם בשבילם ולקיים מרתון הכנה לבגרות במתמטיקה".
היא מוסיפה: "תואר באדריכלות הוא תואר עמוס מאוד, עם 16 קורסים בסמסטר וזה לא משהו שאפשר פשוט להשלים לבד. מה שיכולתי לעשות מרחוק עשיתי ומה שלא, נעזרתי בחברים. המרצים מאוד באו לקראתי, אבל עדיין יש גבול למה שאפשר לעשות כשאת במילואים".
לדבריה, הקושי המרכזי הוא לא רק חומר הלימוד אלא החזרה הפתאומית: "מה שחסר לי זה התרעה מוקדמת. אי אפשר לחזור ממילואים ולגלות שעוד שלושה ימים יש מבחן. צריך זמן לחזור ללמידה רציפה. אני יודעת מה היכולות שלי, במבחנים שהצלחתי להתכונן אליהם הוצאתי מעל 90, אבל היו קורסים שבהם הציון פשוט לא שיקף אותי".
לדברי כספי-כהן, "בזמן מלחמה מלגה וליווי אישי הם לא תוספת נחמדה, אלא מה שיכול להחזיק סטודנט בתוך המסלול. אם לא נדע לזהות בזמן את מי שנשבר בדרך, נגלה בעוד כמה שנים שלא רק הסמסטר נפגע, אלא דור שלם של צעירים מוכשרים שהיה אמור להפוך למהנדסים, אדריכלים, רופאים ומנהיגים חברתיים, פשוט נשחק בדרך".
התרעות פיקוד העורף