במהלך הפגישה שלנו יש רגע אחד דרמטי שבו ניר משתנק, דיבורו הבוטח נאלם, הדמעות חונקות את גרונו. המאבק הממושך והעיקש שניהל הוביל אומנם לטיהור שמו, אבל גם לפרישתו ולקטיעת קריירה מבטיחה. הוא מנצח בתביעות לשון הרע - נגד פרסומים מופרכים כלפיו - בזו אחר זו, מול סוללות פרקליטים מעוררי אימה, אבל המחיר האישי הוא כבד. ניר, מלח הארץ, עוף נדיר, שלא לומר מוזר, שילם בקריירה שלו והוא תכף לפני סיום המלחמה, אבל ממש לא לפני הסכם שלום.
"אם היו פעולות כאלה ואחרות לא תקינות - ואני גם יודע שהיו - של גיוס עדי מדינה, או ניסיון גיוס עד מדינה בתרגילי חקירה פסולים, אז בית המשפט צריך לתת עליהם את הדעת. ואם אלה פעולות שהן בגדר הפסול, ברמה שתשלול את קבילות הראיה או תצמצם את משקל הראיה, אז חשוב כאמור ללכת עד הסוף כדי שתהיה ביקורת שיפוטית. אם אני בנעליו של 'הנאשם', אני לא מוותר, אני הולך עם זה עד הסוף, כפי שעשיתי בהליך המשמעתי שעברתי, ופה הדברים ייצאו ויבואו לידי ביטוי".
באופן פרדוקסלי, אחת הטענות שעלו סביב משפט נתניהו היא פרשת הרוגלות, הידועה יותר כפרשת "פגסוס". ניר מפתיע: "אני הבאתי בסוף 2013 את הפגסוס למשטרת ישראל, בשמו המקורי - סייפן. פגסוס היא רוגלה שאם שותלים אותה בסמארטפון, היא מאפשרת להשתלט מרחוק על המכשיר ללא ידיעת המשתמש, לשאוב את כל המידע שבו ולבצע פעולות נוספות שאיני יכול לפרט".
"לצערי, אחרי שכבר לא הייתי במשטרה, עשו ככל הנראה שימוש בפגסוס, כך לפחות כפי שמסתמן מהפרסומים ומוועדות הבדיקה שהוקמו, בהרבה תיקים שאינם תיקי פשע חמור, וגם בכל מיני תיקים אחרים שאני לא הייתי מאשר ליחידות בשטח להשתמש במערכת הזו בשבילם".
"המשטרה יכולה לעשות אך ורק מה שמתיר לה החוק, ואם יש משהו שהיא רוצה לעשות, שהוא אפילו טיפה שונה, היא צריכה לפנות, כפי שעשיתי בהרבה מאוד מקרים, אל הייעוץ המשפטי לממשלה ולקבל אישורים מתאימים, ואם צריך - עושים הליך חקיקה. ופה נעשה לכאורה שימוש לא ראוי. גם אם המטרה הייתה טובה, היא אינה מקדשת את האמצעים, וזה דבר שלא יסולח וחייב להיבדק לעומק ובעיקר צריך להפיק לקחים וליישם אותם".
כשחזר מדרום אמריקה, גיא ניר בכלל רצה לעזוב קצת את המודיעין, רצה להיות במסלול האג"מי, לקבל תחנה, להיחשף יותר למסלול של קידום, לפתוח אפשרויות, אבל נעתר לבקשתו של דנינו לבוא לתפקיד ביאח"ה.
"במשוואה שבין שני קצינים הכי בכירים באגף, מולי - קצין שהוא כנראה טרבל מייקר ומציף בעיות וכשלים - הוא בחר בצד שיעשה כל מה שהוא יגיד לו וישמור על שקט תעשייתי. עם כניסתו לתפקיד הוא הזמין אותי ערב אחד לשיחה ארוכה, שטחתי בפניו ליקויים רבים והתנהלות לא תקינה שדורשת תיקון והרגשתי שזה לצנינים בעיניו. בדיעבד נאמר לי שלא היה מקובל עליו שקצין יושב ומדבר בפניו בפתיחות מוחלטת על לקונות בארגון. לדעתי, באותו לילה אחרי השיחה איתו ירדה הפקודה המאשרת את הסיכול שלי".
"באותו לילה נחתם כתב המינוי, שהוא מפעיל - והוא עדיין לא מפכ"ל - את ראש אגף משאבי אנוש למנות קצין בודק. מה זה קצין בודק? כמו שממנים בצבא כשמאבדים ציוד או יש חשד לאירוע משמעתי. תוך כדי פעילות ה'קצין בודק' אני לומד שעולה פה בעצם חשד לקנוניה שגובלת בפלילים מצד קציני משטרה בכירים. וגם אני, כאיש מודיעין, כמי שהיה מפעיל סוכנים, מתחיל לעשות פעולות לאיסוף ראיות, מרכז חומרים וקובע עם ראש מח"ש פגישה. ואז, בזמן אמת אני גם מתוודע לאותו אירוע שריטמן נחשד בו. דיווח שמגיע להם בעל פה, כולל עדות ראייה. טענו שאני יזמתי את הפנייה למח"ש בעניין הזה. למעשה מח"ש ידעו עליו כבר לפני שאני התוודעתי אליו".
"אילולא בתי המשפט, אלשיך היה דורס אותי חופשי תחת מגפיו. אם בתי המשפט לא היו נותנים לי סעד, וגם זה מאוד מוגבל, היו כותשים אותי. ראיתי שופטים שעשו כל שביכולתם כדי להימנע מלתת החלטות נגד הפרקליטות והמשטרה. אם קצין משטרה בדרגת תת-ניצב בקושי מצליח להתמודד מול הארגון הדורסני הזה, החזק הזה, אז מה יגיד האזרח?".
ב-2015, בעיצומה של מלחמת הגנרלים, כאשר התקרבה תקופת כהונתו של המפכ"ל דנינו לסיומה, ועוד בטרם הועלה שמו של אלשיך, פנה ניר למפכ"ל, לפעמים גם בכתב. "אמרתי לו: 'יצחקי משתולל. הוא עושה פה דברים נוראים, הוא מנסה לסכל אותי'. כמה פעמים המפכ"ל ניסה להביא את שנינו לשיחה וזה לא עזר. ברגע שדנינו עזב, עלו הלהבות לשמיים. קיבלתי איומים מפורשים. אמרו לי קצינים בכירים: 'דע לך שדמך הותר'".
"קצינים בכירים מלה"ב 433 פנו אליי ואמרו: 'קצינים בכירים ממך חותרים תחתיך, פועלים לסכל אותך'. אתה יודע, בפשיעה מאורגנת עבריינים מופעלים, זה כמו ב'גומורה'. בא אליי איש שב"כ מכהן, מקורב לבכירים, בהערכת מצב במחכמה בעיר העתיקה, מחזיק אותי מהצווארון ואומר לי: 'אחי, אתה לא נראה טוב, שמור על עצמך'. הייתי בהלם. אני אשכרה עכשיו קיבלתי איום ממישהו שמקורב לחבורה הזו. ומכיוון שאני איש מודיעין, התחלתי להפעיל את ארגז הכלים שלי, מפעיל הקלטות ואוסף ראיות, כאילו אני פועל כסוכן בתוך ארגון פשע".
"אתה מבקש מידע על מועמד, אדם ששמו רק פורסם שהוא מועמד להיות מפכ"ל. מה הולך פה? העסק גם ככה חם, אני ויצחקי כבר בקושי מתקשרים. ועדיין הוא יכול להעביר פתק לחטיבת המודיעין לבצע סריקה. בהנחיית היועמ"ש, בהנחיית סבתא שלו, לא אכפת לי. תעביר פנייה כתובה, וגם אם זה לא על פי הנוהל, אני קודם אבצע. גם כשהוא ביקש לרכז מידע על חברי כנסת, התרעמתי, אבל הוצאנו את המסמך ודיווחתי לכך למי שצריך. אני מורה לקצינה לא להעביר שום דבר".
"אני מתקשר ליצחקי ומקליט אותו. 'מה פתאום אתה מבקש, מה קרה', ואז הוא מתחיל להסתבך ולשקר. ואז עוד שיחה שבה הוא מנחה אותי לשקר לראש היחידה לביטחון המידע. אני אומר לו שלפי התרגולת, אם יש מועמד למפכ"לות, קודם כל אנחנו צריכים לשלוח אותו לבדיקות פוליגרף. עושים את זה מרמת רכז מודיעין, לא רק מפכ"ל, ולא רק במשטרה. ופה אני למד שיש פה מאמץ שבא מלמעלה. זו יוזמה של ראש אגף החקירות והמודיעין, כמו שהעוזרת שלו עצמה אישרה".
"כמי שקרא את כל חקירותיו של אולמרט, הירשזון ואחרים, יש לי עצה לכל פוליטיקאי: כל מה שתגיד בכנסת, בחוגי בתים, בנאומים, אתה יכול לחרטט ולשקר. כשאתה בחקירת משטרה, יא חביבי, כל מילה נרשמת ומוקלטת ונבדקת. בעדות השנייה כבר תישאל ויהיו הסתעפויות, ואם תשקר - אתה תסתבך ואתה תיפול. שמור על זכות השתיקה או שתגיד את האמת, אבל אל תשקר".
"אני חושב שהאמון במשטרה הוא אחת מאבני היסוד לקיומה. אני רואה במה המשטרה מתעסקת, אני רואה במה היא לא מתעסקת, היא לא עושה את התפקיד שלה. עצוב לי, מפחיד אותי. אני רואה דברים שמאוד לא מוצאים חן בעיניי. משטרה ללא אמון הציבור, אין לה זכות קיום. המשטרה יכולה להגיד, אין תלונות, נהדר, הכל טוב. אבל לא יהיו תלונות כי הציבור לא סומך. הציבור לא מאמין במשטרה. כמו שיפרצו לך לבית, אם לא צריך אישור לביטוח, אתה אולי לא תתקשר למשטרה, כי או שהם לא יבואו, או שהם לא יעשו את העבודה".
"הדברים שבעיניי הם הרעות החולות הגדולות ביותר בשירות הציבורי, הם נפוטיזם, חונטות, מינויים לא ראויים. אלה דברים שאני סלדתי מהם ועדיין סולד מהם, וגם כשהייתי בארגון הבעתי זאת בקול רם. אז אומרים לי אנשים, שמע, אתה הוזה, זה בעולם אוטופי, תמיד היה ותמיד יהיה. לא חייב שהמפכ"ל יהיה מינוי אמון של אדם פוליטי, שיגיד לו - אתה חייב לי מרגע זה. לא, ממש לא. ולא הרמטכ"ל, ולא ראש המוסד, ולא ראש השב"כ, לא. נדרש שינוי מהותי בשיטה".
"אז יגידו לי, שמע, אי אפשר לעבוד ככה, כי ראש הממשלה רוצה מישהו שיתמודד ויהיה נאמן. ההפך, אני חושב שבמנהל תקין, הפוליטיקאי ירצה דווקא שאנשי המקצוע לא יהיו חייבים לו שום דבר, ושיגידו לו את האמת בפנים, ואז אולי לא תיווצר קונספציה. כן, זה לא נוח. מפקדים לא אוהבים את זה. מפקדים רבים מעדיפים שמתחתיהם ישרתו אנשים בינוניים, אנשי אמון, יס-מנים, שישמרו על התחת וכו' וכו', והקונספציה נוצרת מלמעלה למטה ולא להפך. ככה נולד 7 באוקטובר. וזה בא מהמקום הזה".
"כל השנים הייתי בצל", הוא אומר, "איש מודיעין, עובד, מביא תוצאות, לא מחפש את הקרדיט, אף אחד לא ידע עליי עד לפני כמה שנים. לא הבנתי תוך כדי השירות אילו דברים מטורפים עשיתי. המציאות עלתה על כל דמיון. ואחרי שגם ראיתי את 'נרקוס', הבנתי שאלה היו החיים שלי, ככה זה היה. ואז אמרתי, אני צריך לכתוב את זה. זה נראה לי לפעמים כמו חלום. והכל בספר אותנטי, אחד לאחד, אמיתי. ולמרות שאחרי שחזרתי מדרום אמריקה המשכתי להתקדם, זה היה התפקיד הכי משמעותי שעשיתי אבר".
הוא כיסה 20 מדינות, כולל באיים הקריביים. פעם הוזמן להוואנה, אבל אז שמע את הנציג של משטרת אוסטרליה מספר כי הגיע למלון וגילה שהחדר ממותקן, ומאותו רגע רק רעד מפחד. "זה קשה. נציגים שם נדחפים בתור. ואני מגיע מישראל, אצלנו התיקים של הסמים זה 50 קילו, אצלם זה טון".
ניר גדל בימית. בפינוי הוא היה בן 17 וחצי, לפני גיוס. הוא התקבל לכל הקורסים הנחשבים בצבא, מצא את עצמו כקצין מודיעין חטיבתי, והשתחרר מצה"ל בדרגת סרן. עבד במוקד 99, במקביל בבית קפה, עבד גם בפוליש, עשה המון מילואים. אף אחד, גם לא הוא עצמו, דמיין בסוף שנות ה-80 שיהיה ראש חטיבת המודיעין במשטרת ישראל, בדרגת תנ"צ. הוא בסך הכל רצה בגיל 26 להיות בלש, מדורניק.
הוא המשיך להתעקש והיא התרצתה. "ובאמת, בגיל 30", הוא משחזר, "עמדתי על מגרש המסדרים בשפרעם, בדיוק כמו שהיא אמרה, בחום יולי, מזיע כולי ומקבל דרגת מפקח משנה. את כל הדרגות עשיתי אמיתי, אחד לאחד. שום טובות, שום הקפצות, שום קומבינות במשטרה".
מפכ"ל המשטרה לשעבר, רב-ניצב בדימוס רוני אלשיך, מסר בתגובה לנאמר עליו בכתבה: "אלו גיבובי מילים שסותרים עובדות מוצקות. המכתבים האנונימיים הגיעו למח"ש חודשים ארוכים לפני שנבחרתי. הסיכום על מינוי קצין בודק היה בין פרקליט המדינה הממונה על מח"ש ובין המפכ"ל דנינו (מזכיר כי בין פרישתו של דנינו ומינויי שלי חלפה למעלה מחצי שנה!)".
"את התשובה לשאלה מדוע החומר שהיה במח"ש חודשים ללא טיפול לא הועבר כמסוכם על ידי פרקליט המדינה בין מח"ש למחלקת המשמעת של המשטרה, אני מותיר בידי משה סעדה, שהחזיק בחומר, והגן בכך תוצאתית על גיא ניר. הקצין הבודק שמונה שלא על ידי (בעודי אזרח), מצא כי כל מה שנטען במכתבים מגובה בראיות, בדגש על איכונים ועוד. גיא ניר ופקודתו לא שיתפו פעולה עם הקצין הבודק".
לגבי טענתו של ניר על עדותו של משה סעדה שחשפה אותו למידורה של מח"ש מפרשת ריטמן, אמר אלשיך: "פנייה המתבססת על מה שגיא ניר 'גילה בדיעבד' בעדותו של משה סעדה למרות הקשר ההדוק ביניהם, היא יותר מאשר מביכה. כך או אחרת, מציע גם לכתב וגם לגיא ניר לקרוא את כל התמלול בדגש על התייחסות השופט לגבי 'הסברות של מר סעדה' והיעדר הצגת כל עובדה שתומכת בהם".
"זאת ועוד, מעבר לעדותו המביכה של סעדה המתוארת בפנייה, הרי עיון קצר בהכרעת הדין בתיק רונאל פישר מהווה 'הערכת מהימנות' לא מחמיאה בלשון המעטה למשה סעדה. הדבר לא מפתיע ואיננו תקדימי. פס"ד סבאג בבית המשפט בב"ש כבר חשף את 'יושרתו', וזו איננה האינדיקציה היחידה מאותה תקופה. אסתפק בכך, כדי לשמור מעט על כבודם וצנעת הפרט של 'טהרנים' אלה".
התרעות פיקוד העורף