רחפני הסיב, כפי שהם מכונים בפי הקצינים שעימם שוחחנו, הגיעו, כמו קודמיהם, מהעולם האזרחי. הם זריזים מאוד, זולים למדי ונושאים ראש נפץ מסוכן. הם צריכים לפגוע במשהו כדי להתפוצץ, ומסיבה זו הם מסוכנים גם אם "רק" נפלו על הקרקע. גם עובדת היותם קטנים מאוד מעצימה את הסכנה. "יכולת הניהוג של המפעיל מאפשרת לרחפן כזה להזדחל למקומות שטיל נ"ט או רקטה לא יכולים", מסביר ד’.
לא תמיד נמנע פגיעה
טיסת הרחפנים הללו אינה מסתמכת על אותות אלחוטיים או על GPS. הם מסוגלים לשאת חומר נפץ לטווחים הנעים בין חמישה ל-50 קילומטר, וכיוון שהם טסים נמוך ולא משדרים אותות אלקטרומגנטיים, קשה למערכות ההגנה האווירית להתריע עליהם מראש.
"רחפני הסיב צצו כאמצעי לחימה ונעשו ידועים בעולם בשנים 2020-2021, ואנחנו התחלנו לעסוק בהם חלקית באמצע 2023", אומר רס"ן א’, שבמסגרת תפקידו מלווה ניסויים, בוחן פתרונות טכנולוגיים חדשים ופועל לשיפור יכולות ההגנה של הכוחות בשטח מפני איומים מתפתחים. "ב-9 באוקטובר, יומיים אחרי שהמלחמה פרצה, התחיל העיסוק האינטנסיבי ברחפנים האלה. אבל לא התחלנו מאפס – היו נכסים טכנולוגיים שהבאנו לניסויים עוד קודם". ובכל זאת, ההרגשה היא שהרחפנים האלה הפתיעו אותנו. לאחרונה יש יותר ויותר דיווחים על פגיעות של הרחפנים בחיילים.
רחפני הנפץ הרגילים, אומר רס"ן א’, קלים לזיהוי, להבנת המידע שהם נושאים, להבחנה בינם ובין רחפנים של צה"ל, לחסימה ולהשתלטות. את רחפני הסיב, הוא מסביר, צריך לפגוש פיזית כדי ליירט.
סא"ל ד’: "האתגר כאן כפול – אנחנו צריכים לגלות אותם בזמן, ובניגוד לרחפנים החכמים שיש להם חתימה, ולכן זה קל יותר, לרחפנים הטיפשים אין חתימה, ובנוסף – אנחנו צריכים ליירט אותם. בחודשים האחרונים אנחנו מכניסים לשטח עוד ועוד מערכות לגילוי מהיר ככל האפשר, ובו-זמנית עובדים על מציאת פתרונות ליירוט.
"ההתנהלות המבצעית לפי תורת הלחימה חשובה. היא מורידה את הסיכון לפגיעה. יש לנו מערכות שמתמקדות יותר בפיזיקה, בחסימה הפיזיקלית של האיום, ויש לנו יכולות גילוי ברבדים השונים, בזמן שאמור להספיק להתריע לחייל. בשלב הזה צריך שהחייל יהיה ממושמע ושיהיו לו הכלים להתמגן. לא תמיד נמנע פגיעה כי יש מרכיב אנושי בקצה".
חכם יותר מהאויב שלך
על ההתמודדות עם רחפני הסיב עמלים ענפים רבים בצה"ל, בהם הלוחמה האלקטרונית, המיגון, המערכות הדיגיטליות, הנשק והתחמושת וכמובן היירוט. לאחרונה, מסביר סא"ל ד’.
"הבנו שנדרשת הסתכלות אחרת, שלמה ומסונכרנת. הבנו שצריך לרכז את המאמץ על כל הידע הרב שנצבר כדי להביא פתרון. כשעבדנו בצורה מבוזרת היה קשה יותר לוודא שאין חורים בשרשרת. עכשיו אנחנו יכולים לראות את השלם ולהרכיב את הפאזל. אנחנו יודעים לעבוד עם כל אבני הבניין הטכנולוגיות, לחבר את כולן למערכים שלמים, וכמובן, לקיים תהליך שדרוג תמידי. יכולות הפיתוח והאינטגרציה הן הסיבה לאופטימיות שלי – אני יודע שאנחנו יכולים להיעזר בכל הידע הקיים, ויודע שכולם רוצים לעזור".
כשהוא אומר כולם, הוא מתכוון בין השאר לחברות סטארט-אפ ישראליות ולחברות התעשייה הביטחונית. כל רעיון או מוצר מגיעים למרחב הניסויים הצה"לי, "ואנחנו מתעללים בהם", מספר ד’ בחיוך. רעיון או מוצר שעובדים בתנאי המעבדה הללו מועברים לשטח, לדרגה נוספת של ניסוי. "כל עוד לא היינו בעצימות הזאת, היה קשה לבחון את הדברים", מסביר א’. "כשיש מסה, קל לקבל פידבק על המערכת שלך, ושיתוף הפעולה עם השטח פורה".
במסגרת הניסויים הם מרימים רחפנים, מכניסים לשטח הניסוי טנקים, מפעילים מטענים ורמקולים וגנרטורים, "כדי לבחון את המוצר גם בסביבה מלוכלכת, להקשות עליו ולדמות כמה שאפשר את מה שקורה בלבנון", מפרט רס"ן א’.
כל חלק קטן בפאזל הזה חשוב, הם אומרים. למשל, היכולת להבחין בין רחפני האויב לרחפני צה"ל. סא"ל ד’: "א’ עלה על משהו בהקשר הזה, ופתאום זה קורה. יש הברקות שלא עולות שקל". הם מסמנים "וי גדול" כשרחפן סיב מתגלה במערכת במרחק מספיק להתרעה – והיא מופעלת בזמן ומאפשרת לחיילים להתמגן באופן אפקטיבי: יורט, התפוצץ באוויר ונפל.
"המצב השתפר כבר וצפוי להשתפר עוד", מבקש סא"ל ד’ לעודד. "יש שכבות גילוי להרבה מאוד מהרחפנים, יש מערכת התרעה, יש רשתות מיגון, יש תחמושת קליעית להורדה עצמאית של הרחפן. מה אין לנו? יכולות יירוט, ולשם פנינו, ומערכות נוספות שיאמרו לחייל ‘יש איום בסביבתך, תיזהר’. בכל מוצב בלבנון יש אזורים מוגנים, וגם הרבה כלי רכב מוגנים, ויש אלפי ערכות מיגון שסופקו לחיילים כדי להתמגן במסגרת התמרון".
ורס"ן א’ מסכים ומסכם: "המפתח הוא עניין האגו. לא במקרה אני פותח כל דיון באמירה, ‘אין דבר כזה להגיד למישהו אתה טועה’. אנחנו בוחנים ה-כ-ל".
התרעות פיקוד העורף