״אנחנו עסק תיירות בצפון, עסק מאוד ותיק שקיים למעלה מ-50 שנה”, סיפר אוחנה בשיחה עם “מעריב״. ״אנחנו עושים סיורים ימיים בשמורת הטבע, מועדון צלילה ותיק, אטרקציות, ימי כיף, גיבוש לחברות וארגונים. זה עסק חברתי, משפחתי, ציוני וערכי. אלפים של בני נוער עברו אצלנו לאורך השנים, אם זה לעבוד ואם זה להתחנך בצלילות״.
לדבריו, מאז אוקטובר 2023 העסק פועל באופן חלקי בלבד. “אפשר לומר ששלוש שנים אנחנו סגורים. לא כי אנחנו לא רוצים לעבוד, פשוט אנחנו סגורים בצו אלוף. הצלחנו לעבוד בסך הכול שלושה חודשים בשלוש שנים. אנחנו עסק עונתי, ואם לוקחים לנו חודשיים או שלושה מהקיץ, הלכה העונה״.
אוחנה מספר כי לצד הפגיעה בפעילות, העסק ניסה לשמר עובדים לאורך כל התקופה. “אמרו לנו תשמרו על העובדים, אל תשלחו אותם הביתה, תשלמו להם ואתם תשופו. עשינו את החלק שלנו. הלכתי, נלחמתי, הייתי בגבולות, בלבנון, בסוריה. עשיתי הכול. אבל מתי אתם מתכוונים לשלם על זה?״.
לדבריו, הוא שירת כ-700 ימי מילואים מאז פרוץ המלחמה. ״ירדתי מסוריה והלכתי ישר לרשות המסים בעכו, עם המדים והנשק, רק שמישהו ידבר איתנו ויסביר מה קרה. אמרו לי שוב שזה בטיפול. בסוף החזירו אותי למוקד ולאינטרנט, לשם שאני מנסה להגיע כבר שנתיים״.
אוחנה טוען כי העסק קיבל מקדמות חלקיות בלבד, וכי לגבי הסניף בנהריה לא התקבל מענה מספק. ״היינו בכנסים של רשות המסים. אמרו לנו שאנחנו זכאים, אמרו לנו שפתחו לנו את האפשרות במחשב, אמרו לנו שביום ראשון נקבל מקדמות. מאז לא קרה כלום. אין קול ואין עונה״.
ברשות המסים טוענים מנגד כי קרן הפיצויים מטפלת בכמות עצומה של תביעות, בהיקף של כמיליון תביעות, ולכן הטיפול לוקח זמן, במיוחד כשמדובר בתביעות במסלול האדום, המחייבות בדיקה חשבונאית מורכבת.
אוחנה אומר כי מבחינתו המשבר כבר אינו רק כלכלי. ״הכסף הוא אמצעי, אבל זו תחושת בגידה. אנחנו אוהבים את המדינה, זה חרוט לנו בדם. אבל ברגע האמת, כשאנחנו משלמים כל החיים וברגע שצריך את המדינה, לא עונים לנו לטלפון. זה איבוד אמון מוחלט״.
לדבריו, המקרה שלו הוא רק סימפטום למשבר רחב יותר בגליל המערבי. “יש פה מאות עסקים הרוסים. רוב העסקים והחברים שלנו פה סגרו ולא יחזרו. התיירות פצועה. עסקים מסביב לא יודעים למי לשלוח מבקרים. כשאטרקציה אחת נסגרת, נפגע מעגל שלם של צימרים, וילות, ספקים ועובדים״.
כעת הוא מתכוון לעלות לירושלים עם משפחתו ועובדיו. ״אני מגיע עם הילדים שלי, עם העובדים, עם סירות וקיאקים. במקום שהילדים שלי ילכו לקייטנה, הם יבואו איתי למחאה. אני נלחם עכשיו על הבית שלנו, על הלחם של הילדים שלנו ושל העובדים שלנו״.
בפוסט שפרסם העסק נכתב: ״כמעט שלוש שנים ניסינו להחזיק מעמד, אבל היום אנחנו נלחמים על עצם הקיום שלנו. אנחנו לא מבקשים מתנות, לא מבקשים נדבות, רק שהמדינה תקיים את ההתחייבות שלה על פי החוק ותעביר את הפיצויים שמגיעים לנו, כדי שנוכל להמשיך לחיות, לעבוד ולשקם את מה שנפגע״.
אוחנה מסכם: ״לא רצינו להפגין, רצינו להישאר. אבל לא השאירו לנו ברירה. בלי תיירות אין גליל מערבי, ואנחנו מסרבים לוותר על הבית שלנו״.
מרשות המסים נמסר בתגובה: קרן הפיצויים נמצאת בקשר רציף עם רואה החשבון המייצג את העסק "טרק ים אכזיב" ומטפלת בכל פניותיו. העסק קיבל פיצוי על "עם כלביא" ושולמו לו כל המקדמות שדרש על "שאגת הארי" טרם הגשת תביעה סופית. בגין הנזקים של "חרבות ברזל" שולמו לעסק כל המקדמות שדרש, בסכומים משמעותיים מאוד. התביעה הסופית עדיין בבדיקה. הבדיקה אורכת זמן רב, בגלל עומס התביעות במערכת ובגלל שמדובר בתביעה במסלול האדום שהיא תביעה מורכבת שדורשת בדיקה יסודית של רואה חשבון.
התרעות פיקוד העורף