התרחקות והתקרבות
ויזל הגיע השבוע לישראל לרגל אירוע מיוחד בשם "עלינו להיות שליחי השליחים" שהתקיים אמש במרכז "יד ושם" בירושלים לציון עשור לפטירתו של אביו, הסופר אלי ויזל ז"ל, שורד השואה וזוכה פרס נובל לשלום. ויזל האב, שגדל בעיר סיגט ברומניה, שרד את מחנה אושוויץ, אבל שכל שם את אמו ואת אחותו הקטנה בתאי הגזים. אחרי מלחמת העולם השנייה הוא עבר לצרפת ומשם לניו יורק, ועסק בפעילות להנצחת זכר השואה ולמניעת מקרים נוספים של רצח עם. כך זכה ב-1986 בפרס נובל לשלום על פעילותו למען זכויות האדם.
"עשור חלף מאז שאבי נפטר, אבל אני מרגיש שהוא תמיד איתי", אומר אלישע ויזל. "אני מתגעגע אליו, אבל גם יודע שבניתי דברים שהיו מאוד חשובים לו. אני ואשתי מגדלים משפחה יהודית, ויש לנו ילדים שאוהבים את ישראל ונוסעים אליה. אני חושב שהוא היה מאוד שמח מהמשפחה שהוא השאיר אחריו".
"כשהייתי ילד קטן, לא באמת הבנתי מה קורה סביבי ולא ידעתי הרבה על מעמדו של אבי ועל עשייתו להנצחת השואה", הוא מודה. "כשהפכתי לנער זה נהיה קשה מאוד. למדתי בישיבה אורתודוקסית, ואנשים שם מעולם לא ראו את אלישע. הם ראו רק את 'הבן של אלי ויזל'. אם הייתי מסתבך בעניין קטן, אפילו רק מעביר פתק במהלך שיעור תנ"ך, המורה היה עוצר את השיעור ואומר: 'איך זה יכול להיות שהבן של אלי ויזל מעביר פתק? מה קורה לעולם הזה?'. נמאס לי מזה לחלוטין ולא רציתי שום קשר לעניין. כשהגעתי לקולג' כבר רציתי להתרחק מהיהדות ומכל מה שקשור אליה. זה השתנה כשפגשתי לראשונה את המשפחה שלי בישראל והתחברתי מחדש ליהדות. החיבור הזה גם קירב אותי בחזרה לאבי, ולמדתי להעריך את מה שהוא לימד אותי. כשיש לך ילדים משלך אתה מתחיל לחשוב קצת יותר על המקום שלך בעולם ועל הערכים שאתה רוצה להנחיל לדור הבא. ככל שהתבגרתי זה נהיה לי חשוב יותר ויותר".
בשנת 1995 הגיע ויזל לישראל, לארבעה חודשים של שירות צבאי מקוצר. "זו הייתה חוויה מעצבת מאוד עבורי", הוא מתאר. "בזכותה רכשתי חברים ישראלים שמלווים אותי מאז, העברית שלי השתפרה ופיתחתי הערכה עמוקה למדינת ישראל".
חינוך והומניזם
אלישע ויזל פיתח בניו יורק קריירה בת 25 שנים בבנק ההשקעות גולדמן זקס ושימש מנהל מערכות המידע הראשי של הבנק. לאחר פרישתו משם ב-2019 השתלב בדירקטוריונים של חברות טכנולוגיה פיננסית וב-2023 הקים את קרן הגידור Niche Plus. לצד עסקיו, הוא מוביל פעילות פילנתרופית ענפה למען נוער בסיכון ופעילות בתחום זכויות האדם והמיעוטים ומשמש כאמור כיו"ר קרן אלי ויזל למען האנושות.
"אני ממשיך את הדרך של הוריי", הוא אומר. "לפעילות שהם עשו בקרן אלי ויזל היו שני קווים מרכזיים. האחד היה תחום החינוך. הם ייסדו בארצות הברית פרס לאתיקה לסטודנטים. בקריית מלאכי ובאשקלון הם הקימו את בית ציפורה, על שם אחותו של אבי - מרכזים שפונים לקהילות מגוונות בחברה הישראלית. המוקד השני הוא תחום זכויות האדם. אבי היה מעורב מאוד במאבקים הומניטריים ברחבי העולם, בין השאר בדרפור, ברואנדה ובקמבודיה. הוא האמין שכדי להיות יהודי טוב הוא חייב להיות אדם הומני ויצור אנושי טוב. הוא נלחם באנטישמיות דרך היותו יהודי שהגיע למעמד אדיר בעולם המערבי מתוך דאגה לכלל האנושות, ומתוך יישום של ערכים יהודיים על הבמה הגלובלית".
התרעות פיקוד העורף