במסגרת המיזם, קיימה העמותה מפגשי שולחנות עגולים ייחודיים שבהם ישבו יחד מתמודדים עם פוסט-טראומה, אנשי מקצוע ונציגים בכירים מתחומי הבריאות, התחבורה, התרבות, המלונאות, המסעדנות, התעסוקה והשירותים הציבוריים. המטרה: להפוך עדויות וצרכים מהשטח לכדי מודל הטמעה מקצועי, יישומי ובר-קיימא. זאת ועוד, עמותת נגישות ישראל יזמה וביצעה סקר מקיף בקרב כ-300 נפגעי PTSD במטרה להבין באופן ישיר ובלתי אמצעי מה מפריע להם במרחב הציבורי.
על פי ממצאי הסקר, החסמים המובילים שגורמים למתמודדים להימנע מיציאה מהבית או מקבלת שירות הם סביבתיים וחברתיים הינם: צפיפות של אנשים שמהווה את החסם המשמעותי ביותר (בקרב 45.4% מהמשיבים). רעש ואקוסטיקה מקשים על הישארות במרחב הציבורי (23.8%). עמידה בתור או המתנה הינם חסם פיזי ונפשי משמעותי (20.9%). חסמים נוספים כוללים זמני המתנה ארוכים במוקדים טלפוניים (15.9%), טפסים ובירוקרטיה (15.2%), וקושי בתקשורת ישירה עם נותני שירות (12.9%).
הסקר מראה כי קיים צורך קריטי ודחוף בשינוי אופי מרחבי ההמתנה הציבוריים: 76.5% מהמשיבים העידו כי הם מעוניינים או מאוד מעוניינים בקיומו של אזור ישיבה שקט. כאשר נשאלו על סוג אזור ההמתנה המועדף עליהם: 54% השיבו כי הם מעדיפים אזור המתנה שקט קלאסי. 17.2% מבקשים אזור המותאם לרגישות חושית ורגשית. 10.3% ציינו כי הם זקוקים לאזור המתנה נגיש המותאם ספציפית לטראומה.
הבשורה החיובית העולה מהסקר היא שהפתרונות החשובים ביותר עבור המתמודדים הם ברי-יישום, דיגיטליים וארגוניים בעיקרם. דירוג הפתרונות המובילים שמציעים הלומי הקרב החיים בינינו: במקום ראשון (20.9% מהמשיבים): אפשרות לתיאום מראש של שעה פחות עמוסה.
במקום שני (20.5%): הקמת חדר שקט או אזור שקט ייעודי. במקום שלישי (20.2%): הפחתת רעשים ושיפור האקוסטיקה במבנים. במקום רביעי (18.2%): מתן מידע מראש על שעות פעילות שקטות של העסק/מוסד. במקום חמישי (17.9%): הכשרת עובדים ונותני שירות בנושא PTSD.
"נגישות ישראל יוצאת בקול קורא ומחפשת גופים נוספים, שיהוו את "כוח החלוץ" – חברות, רשויות מקומיות וארגונים עסקיים וציבוריים (בנקים, קופות חולים, בתי מלון, רשתות שיווק, אולמות תרבות ועוד) שירמו את הכפפה, יגלו אחריות תאגידית-חברתית, ויסכימו להטמיע את עקרונות הנגישות החדשים באמצעות הליך הייעוץ וההדרכה שמקיימת העמותה.
תור ארוך בסופרמרקט, רעש פתאומי בקניון, צפיפות באוטובוס או בדיקה ביטחונית בכניסה לאולם אירועים – עבור רובנו מדובר בשגרת יום-יום, אך עבור אדם המתמודד עם פוסט-טראומה (PTSD), כל אחד מאלה עלול להפוך לטריגר מיידי למצוקה קשה. מבחוץ לא תמיד רואים דבר, אין כיסא גלגלים או מקל נחייה, והסביבה נוטה לפרש את הסיטואציה כ"חוסר סבלנות" במקום להבין שמדובר בפציעה שקופה.