בשנה שעברה, צוותי מד"א טיפלו ב-287 טובעים, בהם 57 שטבעו למוות. בעונת הרחצה 2024, טבעו למוות 54 בני אדם. לפי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת, כ-77% ממקרי הטביעה למוות בעשור האחרון אירעו בחופים מוכרזים מחוץ לשעות הפעילות, בחופים אסורים לרחצה או בחופים ללא סטטוס כלל. בשנת 2025 הנתון אף החמיר ועמד על 81%.
"בתקופה הזאת, בגלל הפרשי הטמפרטורות בין החום לקור, הים משתנה ונוצרים זרמים וגלים גבוהים יותר. בנוסף, יש לנו את זרם הפריצה הידוע בים התיכון. זה זרם שנוצר כשהגל חוזר והמים זורמים מהחוף חזרה לעומק. המים יוצרים מעין תעלות שבהן הזרם רץ מהחוף החוצה. לפעמים זה יכול להיות 50 מטר לעומק, לפעמים אפילו 100 מטר", הוא מסביר, "אלה זרמים שמאוד קשה לצאת מהם, אלא אם כן יודעים איך לפעול נכון. הדרך לצאת מזרם כזה היא לא לשחות נגדו לכיוון החוף, אלא לשחות במקביל לחוף, לכיוון צפון או דרום, ורק אז לחזור פנימה".
לדבריו, גם כאשר קיימות תחנות הצלה פעילות, העומס בחופים גורם לכך שמתרחצים רבים מתמקמים מחוץ לאזור הרחצה המותר. "אנחנו מכוונים אותם באמצעות משרוקיות, באמצעות עוזרי מצילים, ומנסים להביא אותם לתחום הרחצה המותר. אבל יש אנשים שבוחרים לא להקשיב ונשארים בתפרים שבין תחנות ההצלה, בחופים לא מוכרזים, כי הם רוצים להיות באזורים לא צפופים. שם רוב האירועים קורים".
לדבריו, המצילים נאלצים לא פעם לעזוב את החוף שעליו הם אחראים כדי לסייע באירועי טביעה בחופים סמוכים ללא שירותי הצלה. "אנחנו עוזבים את החוף שלנו, לפעמים נשאר מציל אחד ושניים יוצאים לטפל באירוע במקום אחר, "יש לנו טרקטורונים ואנחנו לפעמים מגיעים לקריאות של אזרחים מחופים לא מוכרזים. אנשים מתקשרים ומדווחים על מישהו שנסחף או טובע, ואז אנחנו נוסעים עם טרקטורון לפעמים 500 מטר, 800 מטר ואפילו קילומטר".
דור המצילים הולך ונעלם: "צעירים מעדיפים תחומים אחרים"
גבי, כמו רבים במקצועו, מתריע מפני משבר כוח האדם שמחריף בשנים האחרונות. לדבריו, למרות שהמקצוע נתפס מבחוץ כאטרקטיבי, בפועל קשה מאוד לגייס עובדים חדשים. "יש שחיקה מסוימת בשכר. היום יש עבודות שאפשר לעבוד בהן בלי שישי ושבת ובלי להיות כל היום בחוץ", אמר, "לא כל אחד רוצה לבוא, לעבוד 10–11 שעות, לעמוד בשמש ולהשגיח על אנשים. הרבה צעירים חושבים שבתחומים אחרים הם יכולים להרוויח יותר ויש להם יותר אפשרויות. זו עבודה בחום, בשמש, והיא גם עבודה עם קהל, ולא תמיד זה פשוט. אנשים מגיעים לבלות, ולא תמיד מעניין אותם לשמור על החוקים, ואנחנו והפקחים צריכים לעבוד קשה כדי ליצור כאן אווירה בטוחה".
הוא הזהיר כי המחסור במצילים עלול להוביל לסגירת תחנות הצלה גם בחופים מוכרזים. לדבריו, בבת ים המצב עדיין בשליטה, אך בערים אחרות כבר קיימים מקרים שבהם תחנות נסגרות גם בשעות הרחצה בשל מחסור בכוח אדם. "מורידים את הדגל ומנסים להפנות אנשים לחוף אחר, אבל לא תמיד כולם מקשיבים", סיפר.
"חוף שנראה שקט אינו בהכרח נטול סכנות"
לצד המחסור במצילים, הוא הדגיש כי גם הציבור חייב לקחת אחריות. לדבריו, חוף שנראה שקט או בטוח אינו בהכרח נטול סכנות. הוא התייחס במיוחד למקרה שאירע בחוף הסלע בבת ים, שבו מתרחצים רבים הם משפחות, מבוגרים ואנשים עם מוגבלויות. "בגלל שהחוף מוכר כחוף נגיש ושקט, הוא מושך הרבה אנשים. באופן כללי מגיעים אליו הרבה אנשים עם מוגבלויות, מבוגרים ואנשים שמתקשים להיכנס לים רגיל".
"זה חוף שנותן אפשרות להיכנס למים בלי הרבה זרמים ובלי גלים חזקים, אבל למרות הכול, זה עדיין לא בריכה. יש שם סכנות", הוא מסביר, "יש גם הבדלי עומק משמעותיים. יכול להיות שתלך 10 מטרים ותעמוד, ואחרי עוד כמה מטרים כבר לא תוכל לעמוד". "אני עובד בחוף הזה כמעט 40 שנה, ואני יכול להגיד שזה אחד החופים המורכבים מבחינת כמות הקהל וסוג הקהל", הוא מדגיש, "מגיעים לשם הרבה אנשים שאין להם הרבה זיקה לים, למשל תושבים מירושלים וממקומות שאין בהם חופים. הם מגיעים וחושבים שאין סכנות, אבל יש".
"אני רוצה לחדד", הוא אומר לסיכום, "בדרך כלל כשמתרחצים מגיעים לחוף מוכרז, הרחצה שם בטוחה ומסודרת. יש שילוט במים שמסמן איפה מותר להיות ואיפה לא, ובדרך כלל בחופי רחצה מוכרזים יש מעט מאוד אירועים. בסופו של דבר אנחנו רוצים שכולם יחזרו הביתה בשלום, אבל זה דורש גם שיתוף פעולה של הציבור".
רק 8% מהחוף פתוחים לרחצה מוסדרת
בדיון שנערך בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת בחודש שעבר הוצגו נתונים מדוח שהוכן ע"י מרכז המחקר והכנסת לפיו רק כ-8% מאורך חוף הים התיכון מוגדרים כחופים מוכרזים המותרים לרחצה. כ-44% מהחופים מוגדרים אסורים לרחצה, וכ-48% הם חופים ללא סטטוס ברור.
למרות המחסור, קצב פתיחת החופים החדשים כמעט ואינו מורגש. בשלוש עונות הרחצה האחרונות נוספו רק שלושה חופים מוכרזים חדשים, שניים בים התיכון ואחד בכנרת. מדובר בתוספת של מאות מטרים בודדים בלבד. לפי הדוח, קיימים אזורים שבהם יש פוטנציאל להרחבת חופים קיימים או להקמת חופים חדשים, אך הרשויות המקומיות כמעט שאינן מגישות בקשות, בין היתר בשל העלויות הגבוהות הכרוכות בהפעלת מערך הצלה ותחזוקת חוף.
פילטר הזהיר כי ללא שינוי מערכתי, ישראל עלולה להישאר ללא מספיק מצילים בעתיד הקרוב. "אם לא תקום פה ועדה בין-משרדית שתסתכל עשר שנים קדימה, אנחנו בשנים הקרובות נישאר ללא מצילים", אמר.
"כשהמצילים עוזבים, זק"א מגיעים"
גם אנשי השטח התריעו בדיון כי הקשר בין היעדר שירותי הצלה לבין מקרי המוות ברור. זאבי דרוק מזק"א אמר כי הארגון מגיע רק לשלב האחרון, לאחר שהמאמצים להצלה נכשלו. "אנחנו החוליה האחרונה בשרשרת. מתנדבי זק"א מגיעים רק למקרים הקטלניים". לדבריו, הניסיון בשטח מוכיח כי הרחבת שעות הפעילות של המצילים יכולה להציל חיים. "ככל שיש יותר מצילים בחוף אנחנו נקראים פחות, וכשהמצילים עוזבים את החופים אנחנו נקראים יותר לשטח", אמר.
"האוכלוסייה הולכת וגדלה, ואיתה גם האחריות של מדינת ישראל למה שקורה בחופי הים", אמר. הבעיה, לדבריו, מוכרת כבר שנים אך אינה זוכה למענה מספק. "הסוגיות ידועות כבר הרבה מאוד שנים, הן רק הולכות ומחמירות כל שנה ושנה", אמר. "לא הצלחנו לעשות את זה בכנסת הזאת, אני מקווה מאוד שמי שיהיה פה יצליח גם בכנסת הבאה להוביל את הנושא הזה".
בינתיים, עונת רחצה נוספת, מסתמנת כקטלנית המיוחד, "מתחילת השנה עד לפני יומיים תשעה ילדים טבעו. זה המון. להקביל את זה לשנה שעברה – שניים. אם אנחנו נמשיך ככה, השנה אנחנו מסיימים עם יותר מ-55 ילדים. זה המון", התריעה איילת גבעתי, מארגון בטרם לבטיחות ילדים, "אני לא מדברת רק בחופים. אבל חופים לוקחים חלק משמעותי במספרים", הדגישה.
ובינתיים, הנתונים והעדויות מהשטח מצביעים על כשל מערכתי מתמשך - מדינה עם מאות קילומטרים של חופים, מיליוני מתרחצים מדי שנה ואחריות ישירה להצלת חיי אדם, עדיין פועלת ללא מענה מספק למחסור בחופים מוכרזים, למצוקת המצילים ולהיעדר גוף מרכזי שמוביל מדיניות לאומית. בעוד שבכל שנה נפתחת מחדש עונת הרחצה עם אותם נתונים מדאיגים, האחריות ממשיכה להתגלגל בין משרדי הממשלה לרשויות המקומיות, והמחיר הוא בחיי אדם.
התרעות פיקוד העורף