מ', בן 53, נשוי ואב לחמישה, כבר סיים את שירות המילואים שלו לפני שנים. אך עם פרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר הרגיש שאין לו אפשרות להישאר בבית. "זו זכות לצאת למילואים. הרצון שלי ושל אשתי היה להיות חלק מעם ישראל, להיות מתחת לאלונקה שכולם סוחבים," סיפר.
באותה שבת נשאר עם ילדיו בבית, בזמן שאשתו, גם היא אשת חינוך, שהתה באולפנה שבה היא מלמדת. עם הישמע האזעקה הראשונה השאיר את הילדים בממ"ד ויצא להתגייס. מבחינתו, החינוך והשירות הצבאי משלימים זה את זה. "יש מחנכים שמדברים על ערכים, ויש מחנכים שחיים ערכים. כשאתה מתגייס למילואים, אתה נותן לתלמידים ולהורים דוגמה אישית. אני תמיד אומר להם - תבואו לתת. תשאלו מה אפשר לתת למדינה." הוא מספר.
גם ה', מחנכת בחינוך המיוחד ולוחמת בגדוד "חרב שאול", חזרה למדים אף שקיבלה פטור ממילואים לפני יותר מעשור, לאחר שילדה את בנה הבכור. "הייתי לוחמת. הכשירו אותי להילחם ולהגן על המדינה, ולא הייתה מבחינתי אופציה אחרת," היא אומרת.
גם מ' ניצל כל חופשה קצרה כדי לפגוש את תלמידיו. "הייתי קופץ לתת חיבוק, לשאול איך הלכו הבגרויות ולהיות איתם. אני חושב שהם הרוויחו פעמיים, גם מחנך בכיתה וגם דוגמה אישית."
לדבריו, הוא חשש מתגובת ההורים להיעדרויות ממושכות, אך בסיום שנת הלימודים הבין כמה הם העריכו את בחירתו: "בסוף השנה כשנפרדתי מכיתת י"ב שחינכתי, ההורים קראו לי לבוא הצידה והביאו לי מכתב בו כתבו: 'יש מורים שלומדים היסטוריה ויש מורים שכותבים אותה בגופם. הלב שלנו החסיר פעימה כל פעם שהכיתה הייתה ריקה, כי המורה שלנו נקרא אל הדגל. לימדת אותם שיעור באחריות'."
התרעות פיקוד העורף