מהנתונים עולה כי בני 0 עד 19 מהווים 29% בלבד מאוכלוסיית יישובי קו העימות בצפון, לעומת 35% ביישובי קו העימות בדרום. גם קבוצת בני 20 עד 44 - גילי העבודה, הקמת המשפחה וגידול הילדים - קטנה יותר בצפון ועומדת על 33%, לעומת 38% בדרום. מנגד, שיעור בני 45 עד 64 גבוה יותר בצפון ומגיע ל-23%, לעומת 18% בדרום, ואילו בני 65 ומעלה מהווים 15% מאוכלוסיית יישובי הצפון, לעומת 10% בלבד בדרום.
במשרד הפנים מציינים כי מדובר במאפיין בולט של רשויות קו העימות בצפון. בדוח נכתב כי באזור "ניכר מיעוט של אוכלוסייה צעירה (0-19) לצד שיעור גבוה מהממוצע של אוכלוסייה מבוגרת (65 ומעלה)", בעוד שביישובי חבל תקומה בולט דווקא ריכוז גבוה של בני 20 עד 44 ומיעוט של אוכלוסייה מבוגרת.
לדבריה, בסקר שנערך במרץ־אפריל בקרב 528 צעירים בני 18-40, כמחצית מהמשיבים דיווחו כי עזבו את האזור במהלך המלחמה, 60% חוו טלטלה תעסוקתית ו-63.6% דיווחו על פגיעה בחוסן הנפשי וביכולת להתרכז. לצד זאת, היא מציינת כי 65.4% מהמשיבים אמרו שהם מתכוונים לחזור להתגורר בצפון. "כדי שזה יקרה צריך לספק להם תעסוקה שאפשר לבנות בה קריירה, עם שכר הולם, לצד חיזוק תחושת הביטחון והשייכות לקהילה".
המשמעות של הנתונים חורגת מההרכב הדמוגרפי בלבד. משפחות צעירות ואוכלוסייה בגילי העבודה מהוות בדרך כלל מנוע צמיחה ליישובים - הן מחזקות את שוק העבודה המקומי, מגדילות את הביקוש למערכת החינוך ולדיור ותורמות להתפתחות הכלכלית של האזור. מנגד, שיעור נמוך יותר של צעירים עלול להקשות על הרשויות לשמור לאורך זמן על קצב צמיחה והתחדשות.
לצד הפער בגילים מצביע הדוח גם על פער כלכלי. השכר הממוצע של שכירים ועצמאים ברשויות קו העימות בצפון עומד על 11,262 שקל בחודש, לעומת 12,248 שקל ברשויות קו העימות בדרום. גם בהשוואה לכלל הרשויות בישראל, שבהן השכר הממוצע עומד על 12,091 שקל, תושבי קו העימות בצפון משתכרים פחות.
מדובר בפער של קרוב לאלף שקלים בחודש, שהם כ-12 אלף שקל בשנה לעובד ממוצע. הדוח אינו קובע קשר ישיר בין מבנה האוכלוסייה לבין רמת ההכנסה, אך הנתונים מצביעים על כך שיישובי קו העימות בצפון מתמודדים במקביל עם אוכלוסייה מבוגרת יותר ועם שכר ממוצע נמוך מזה שבדרום.
התחושות הללו באו לידי ביטוי גם במרץ 2026, אז דיווחה עיריית קריית שמונה על "פינוי שקט" של תושבים. בעירייה מסרו כי אלפי תושבים, ששבו לעיר בחודשים שקדמו לכך, עזבו אותה פעם נוספת, וכי מספר התושבים בעיר ירד לפחות מ־10,000.
אחת מאותם תושבים היא תושבת קריית שמונה שעזבה עם משפחתה במהלך המלחמה והשתקעה בחיפה. לדבריה, אין בכוונתה לשוב. "אין לילדים שלי מה לחפש שם. העיר מתה. אין אפשרויות חינוך, תרבות ורפואה. בתקופת הפינוי הבנתי שאני לא יכולה להחזיר את הילדים שלי אחורה, ונשארנו בחיפה".
גם בתחום הפיתוח מציג הדוח נתונים המעידים על האטה. בין השנים 2020 ל-2024 ירד מספר התחלות הבנייה ביישובי קו העימות בצפון בכ-35%. לפי הדוח, הירידה משקפת האטה בפיתוח על רקע חוסר הוודאות הביטחונית, ועלולה להשפיע על הרחבת היצע הדיור ועל קצב ההתפתחות של היישובים.
הדוח אינו מספק הסברים לפערים בין הצפון לדרום, אך הוא מציג תמונה ברורה: בעוד שביישובי קו העימות בדרום שיעור הילדים, הצעירים ובני גילי העבודה גבוה יותר, בצפון האוכלוסייה מבוגרת יותר והשכר הממוצע נמוך יותר. לצד עדויות התושבים והמחקר האקדמי, עולה תמונה שלפיה האתגר של הצפון אינו רק ביטחוני - אלא גם דמוגרפי, תעסוקתי וחברתי.
התרעות פיקוד העורף