לקראת תשעה באב התשפ"ו מפרסם הרב הראשי לישראל איגרת מיוחדת המבהירה את המשמעות הרוחנית של יום האבל ואת הלכותיו המעשיות בדגש מיוחד לשנה זו. "יה"ר שיקויים בנו במהרה: כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן, נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ; וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן, וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה'; שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ, תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה".
הרב מביא את השאלה המרתקת: כיצד יום של צער וחורבן נקרא בלשון הכתוב "מועד"? התשובה טמונה בכך שהיום נושא את בשורת הגאולה העתידית, וכי העונש והחורבן עצמם אינם מבטאים נטישה, אלא אהבת אב לבניו ותקווה להשיבם, בחינת "הכוני פצעוני" שהוא חלק משיר האהבה הנצחי בין הקב"ה לישראל, כפי שבא לידי ביטוי בכרובים שהיו מעורים זה בזה ברגע החורבן.
איסורי הצום והמלאכה: מהשקיעה ועד צאת הכוכבים נאסרו אכילה, שתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, תשמיש המיטה ותלמוד תורה בדברים המשמחים. נהגו להימנע ממלאכה (לספרדים כל היום ולאשכנזים עד חצות), וכן מסידור הבית.
דינים מיוחדים למוצאי הצום ול-י' באב שחל בערב שבת: מכיוון ש-י' באב חל השנה ביום שישי, הקלו הפוסקים במקצתן של מנהגי האבלות לכבוד השבת. תספורת וכביסה: מותר להקל ולספר או לכבס בגדים לכבוד שבת כבר במוצאי הצום ביום חמישי (ואף לצרף בגדים נוספים למכונת הכביסה).
הכנת מאכלים וטעימה: מותר להכין מאכלי שבת מחצות יום חמישי במקום שהזמן דחוק, ומותר לטעום מתבשילי הבשר ביום שישי קודם חצות כדי לבודקם ולתקנם. זהירות נוספת: נכון להימנע משמיעת כלי זמר ומלבישת בגדים מכובסים עד לאחר חצות יום שישי, ואין להתרחץ בערב שבת אלא רחיצה אחת המיועדת לכבוד שבת.
התרעות פיקוד העורף