סמל ראשון גיא שמחי ז"ל, לוחם בסיירת צנחנים, יצא ב־6 באוקטובר למסיבת הנובה עם חבריו. כשהחלה הזוועה נסע עם חבריו לקיבוץ רעים הסמוך. כיוון שנולד וגדל שם, הכיר כל שביל וגדר, ולכן הוביל את חבריו לממ"ד בשכונת הצעירים ובעצמו נשאר בחוץ והכווין לממ"ד ולמיגוניות צעירים רבים שהגיעו לשם מהמסיבה ולא הכירו את המקום. 30 צעירים הוא הציל בבוקר ההוא, עד שנהרג בקרב גבורה מול המחבלים. באחד הסרטונים שתיעדו את בוקר הטבח נראה גיא מתרוצץ בשבילי הקיבוץ ומסייע לנערים המבוהלים להגיע למקום מסתור. כל הניצולים הגיעו לנחם את משפחתו בימי השבעה. אחד מהם, קצין מילואים בגבעתי שברח מהמסיבה לקיבוץ, אמר להורים השכולים: "אני לא מכיר את גיא, אבל בלעדיו הייתי מת".
בבוקר ההוא איש לא שיער מה באמת מתחולל. "ב־7:00 בבוקר גיא התקשר אליי ואמר, מחבלים נכנסו לקיבוץ", סיפר לי שמחי בעבר בריאיון במוסף זה. "ואני יושב לי בשמש בגינה ואומר לו, תיכנס לממ"ד, תסגור את הדלת ותחכה, תכף הצבא בא והורג את כולם. ומכיוון שאני מכיר את הבן שלי ויודע שהוא הראשון לצאת ולהתנדב, חזרתי והזהרתי אותו, תקשיב טוב, גיא, יהיה ירי דו־צדדי, כי הצבא ינסה לחסל את כל מי שנמצא מחוץ לבתים, אז שב בפנים ואל תצא החוצה".
אבל הצבא בושש לבוא, והמחבלים הציפו את הבית שבו גיא הסתתר עם חברו הדר. הם ירו שני כדורים על דלת הממ"ד ונכנסו אל הסלון. מאוחר יותר הדר סיפר שגיא הבין שאין להם סיכוי, ולכן הם פתחו את הדלת. הדר ירה במחבלים, וגיא, שהיה ללא נשק, קפץ על אחד מהם וניסה לחטוף את נשקו. רימון נזרק, ועוד אחד, ושניהם נפצעו. הדר עוד הספיק לצאת החוצה דרך החלון אל גג הממ"ד. רימון שלישי נזרק וגיא נפגע גם ממנו, ואף שכבר היה פצוע באורח קשה, יצא מהחלון של הממ"ד וניסה להחליק למטה אל הדשא. אבל שם המתינו לו המחבלים. ירו בו והוא נהרג במקום.
באותן שעות קשות שררה אי־ודאות גדולה במשפחת שמחי. עדיין האמינו שהצבא כבר בקיבוץ, שהכל עניין של כמה שעות עד שיחלצו את גיא, פצוע אולי, אבל חי. רק לקראת הערב, כשהשמועות על מותו התחילו להגיע ליישוב שבו הם מתגוררים, שמחי עלה על מדים ונסע לקיבוץ. בדרך נכנס לבסיס אורים, שפעם פיקד עליו. החמ"ל היה מלא בדם וחורי ירי. המחבלים הגיעו גם לשם והרגו שבעה חיילים. שמחי ביקש וקיבל מהנגדת נשק ומשם המשיך לקיבוץ רעים.
עדיין היו יריות ופיצוצים כשהגיע לשם. "רצו לעצור אותי בשער, אבל אמרתי, אף אחד לא עוצר אותי", סיפר לי בעבר בריאיון למוסף. "לקחתי את גיסי והלכתי להביא את גיא. בגלל שבאתי עם מדים של תא"ל נתנו לי להיכנס. בתוך הקיבוץ ראיתי את סיירת חרוב, שהייתי המג"ד שלה לפני 20 שנה. אמרו לי, אתה לא יכול להתקרב למקום של גיא. זה מסוכן. אמרתי להם, אני מכיר את הקיבוץ, יודע את המיקום המדויק של גיא. הילד שם מ־9:00 בבוקר, ואם אתם לא מביאים לי אותו אני הולך לבד. היינו במרחק של 50 מטרים ממנו. אמרו לי, אל תלך, אנחנו נביא לך את הילד".
הלכו אל מתחת לחלון הממ"ד. ומיד חזרו. ורק כשאמרו 'תביאו אלונקה ושמיכת מילוט', שמחי הבין סופית. "לקח 2 דקות עד שיצאו ארבעה לוחמים עם אלונקה וגיא שלי עליה. הביאו לי את הילד והניחו על הדשא. הרמתי לו את השמיכה. חיבקתי אותו. ראיתי שהוא שלם. תפסתי את הראש שלו. נישקתי אותו. 40 דקות בערך לא הפסקתי לחבק אותו עד שהגיע הרב של האוגדה. אמרתי לו, שמע, אני מזהה אותו, זה הבן שלי, כי ידעתי שיהיה בלגן בזיהוי. והוא אמר לי, דדי, תן לנו 4 דקות איתו לבד. עמדתי בצד כשהם הכניסו את גיא לשק חללים והכניסו לרכב של זק"א. שאלתי, לאן לוקחים אותו, ואמרו, למחנה שורה. אמרתי, אני נוסע אחריכם".
זו הייתה נסיעה איומה, שוברת לב. רכב של זק"א בראש ואחריו רכב קטן. באחד הבן, בשני האב. "ליווינו את גיא בשיירה, הכביש היה ריק לחלוטין, נסענו במהירות של 120 קמ"ש וכל הדרך הצדעתי לגיא. ודיברתי אליו. אמרתי לו, היית ילד מדהים, ואני כל כך גאה בך ומעריץ את האומץ שלך. אמרתי לו, הכבוד שלי הוא לנסוע אחריך ולהצדיע לך".
זה רק היה עניין של זמן עד שדדי שמחי המצביא יהפוך לדדי שמחי הפוליטיקאי. מי שהיה מפקד חטיבת הערבה ומפקד בה"ד 16, ראש מטה פיקוד העורף, נספח צה"ל בסין ונציב כבאות והצלה, האמין בכל ליבו במערכת שגדל בתוכה ופיקד על חלק מזרועותיה ומבחינתו היה ברור שהאסון שפקד את משפחתו יציב אותו במקום שבו יוכל לא רק לבצע אלא גם להיות חלק ממקבלי ההחלטות. "תמיד הייתי מנהיג", הוא מעיד על עצמו. "במהלך 30 שנות שירות בצבא וחמש שנים בכבאות, עבדתי עם ההסתדרות, עם משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות וגופים גדולים נוספים. זה מכין אותך לתפקיד".
"שנינו מתנגדים לזה. ברור. שנינו לא רוצים ועדת חקירה פוליטית משום צד. יש שטוענים שאם כל צד פוליטי בוחר שלושה חברים, אז הוועדה מאוזנת. ואם יש מחלוקת ולא מצליחים לפתור אותה, אז מייצרים ועדה פריטטית. אבל אני מוטרד שכל צד יבחר שלושה נעבכים, ושלוועדה לא יהיו שיניים. לכן לדעתי צריך להקים ועדת חקירה מיוחדת עם כוח וענישה".
גם אם 7 באוקטובר דהה בקרב חלק מהציבור, במשפחה של שמחי הוא חי ונוכח. שני בניו הנותרים, תומר ואלון, התחתנו לאחרונה. "וכשתומר תכנן את החתונה, הוא אמר לי שהחליט שבהזמנה תהיה התמונה של גיא", מספר שמחי בדמעות. "אמרתי, אני לא מאשר, זו חתונה שלך, לא ערב הנצחה. אז הוא אמר, אוקיי, אבל בקבלת הפנים נציב תמונת ענק של גיא. ואני אמרתי שוב, לא יקרה, זו החתונה שלך, לא השבעה שלו. אז תומר אמר, אבא, התבלבלת, אני יודע שגיא הוא הבן שלך, אבל תזכור שהוא גם אחי הקטן".
התרעות פיקוד העורף