"היו ימים לא קלים. אני התעוררתי מוקדם בבוקר אחרי ששמעתי את הרקטות לכיוון תל אביב", סיפר. בסביבות השעה 10:00, לדבריו, קיבל מאחד מחבריה של שני תמונה ושאלה אחת: האם זו היא. "אחד מהחברים של שני שולח לי את התמונה הזו ואומר לי: יכול להיות שזו שני. זיהיתי את הקעקועים הקטנים שהיו לה על הרגל, והרכב שלה באמת נכנס לתוך עזה ונעלם".
"בשישי בערב פתאום חסר ילד"
בשיחה סיפר לוק גם על המקרה שהוביל לזיהויה. לדבריו, שני אנשי זק"א שעצרו בצד הדרך הבחינו במקרה בממצאים שהועברו למכון לרפואה משפטית. "שני אנשי זק"א שבמקרה התפללו מנחה עצרו בצד הכביש, ואז פתאום הם רואים כמה שערות, ראסטות כאלה וקצת דם. עשו בדיקת דנ"א ושני נמצאה", סיפר. "באמת מזל שהם עצרו שם במקום, מצאו את זה ושלחו את זה למכון לרפואה משפטית". ב-17 במאי 2024, חודשים לאחר שמשפחתה התבשרה כי אינה בין החיים, חילצו כוחות צה"ל ושב"כ את גופתה של לוק מרצועת עזה.
"הכי קשה לי שבשישי בערב אני עושה קידוש עם המשפחה ופתאום יש כיסא ריק", אמר לוק. את התחושה האישית הזאת הוא חיבר לאלפי משפחות שאיבדו את יקיריהן מאז 7 באוקטובר. "יש פה 3,000 משפחות שעושות קידוש וחסר ילד בשולחן, לפעמים שניים, לפעמים שלושה, משפחות שלמות. 3,000 משפחות עושות קידוש ביום שישי בערב וחסר ילד בשולחן". לדבריו, כל הודעה על חלל נוסף מחזירה אותו מיד לאותו רגע. "שבוע שעבר נפלו שני חיילים ואני בשידור בערוץ 11, ואני חושב מה יקרה עוד שעתיים, כשהאבות שלהם יעשו קידוש והילדים שלהם לא מסביב לשולחן".
התמונה שהקיפה את העולם
הבחירה עוררה סערה וביקורת חריפה מצד משפחת לוק ומצד גורמים ישראליים. עצומה שקראה לשלול את הפרס זכתה לתמיכה רחבה, וסבתה של שני, ניקול לוק, מחתה בפומבי על עצם הענקת הפרס לתמונה שבה מופיעה נכדתה.
התרעות פיקוד העורף