בארבע השנים האחרונות למדו תלמידי ישראל איך עושים היסטוריה. על בשרם חוו אותה בגן וביסודי, בתיכון ובאקדמיה, בהפגנות בעד ונגד, בחדרי מלון דחוקים, מול מסכי הזום, תחת אזעקות ובצל הדאגה לאחים ולאבות שבחזית.
"מערכת החינוך התגייסה כדי להיערך לאירוע. קיימנו דיונים מרתוניים איך לקלוט את הילדים, איך לתמוך במשפחות ובעיקר איך לארגן להם מסגרת תומכת. זה היה מאוד מורכב ומאתגר, ותוך כדי עבודה עדכנו אותי שיש לנו אירוע מקביל: מדינת ישראל נדרשה על ידי חמאס לשחרר נוער עבריין למזרח ירושלים, והיה עלינו לדאוג שהם לא יחזרו לשם כגיבורי מלחמה".
תפקיד לא מתגמל
לקראת צלצול הפתיחה של שנת הלימודים, שר החינוך קיש מבקש להסיט את המבט מניהול המשבר אל התוכנית המלאה. מבחינתו, לא עוד כיבוי שריפות, אלא תחילתה של ארכיטקטורה חינוכית חדשה. החזון שלו לארבע השנים הקרובות עוסק, בין היתר, בשאלה לאיזה עולם מכינים אותם, והוא מתבסס על שיקום עומק לצד עתיד, חדשנות ובינה מלאכותית.
"המהלכים שלי מורכבים משתי רגליים", הוא אומר, "האחת היא הקניית הידע שנוגע לעולם החדש, הבינה המלאכותית והמקצועות המדעיים. יש לנו שם לא מעט עבודה לנוכח התוצאות הלא טובות שהיו לנו במבחנים הבין-לאומיים. הבינה המלאכותית היא תחום שהולך לשנות את הכללים בכל העולם וברור לנו שמדינות שיצליחו להוביל את התלמידים בתחום הזה יכשירו את הבוגרים לאתגרי החיים".
לא יהיו שביתות
לתחקר את המערכת
"כשהגעתי לתפקידי, בכלל לא היו מבחנים כאלה", אומר קיש. "ודווקא אני דרשתי אותם כי רציתי שתהיה בדיקה אמיתית כדי שנוכל להפיק לקחים ולהשתפר. לצערי יש ויכוח מקצועי עמוק על השיטה של הבחינה. אם כותבים לתלמידי כיתות ט' במדעים שמבחן זה אינו נושא ציון, אז ברור שכולם יצאו החוצה ולא יטרחו לעשות אותו".
בצד העיסוק המקצועי בענייני משרדו בשנה כה קשה וסוערת השתלב בחייו של קיש ההיבט האישי, המשפחתי. "הבן הצעיר שלי סיים השנה את כיתה י"ב", אומר שר החינוך בהתרגשות. "לכן בסוף השנה הרגשתי שאני נפרד מעוד רובד במערכת החינוך".
הוא הוסיף: "אני זוכר שהתקשרה אליי תלמידת כיתה י"ב מאחד מבתי הספר בדרום. היא אמרה לי: 'אנחנו שכבה מרוסקת. יש לנו חברים הרוגים, מורה חטופה, ולמרות הכאב והקושי, בגלל כל מיני אילוצים אין לנו כרגע את היכולת להיות יחד. אז אנחנו מבקשים ממך שתרכז אותנו בפנימייה בכל שנת הלימודים'. היא ביקשה שהמערכת תחרוג מההחלטות שלה ותגלה גמישות, וזה כל כך נגע לליבי שהפעלתי את כל המערכות ואת האנשים הנפלאים שעומדים בראשן, ותוך שלושה שבועות חיברנו את הקבוצה לפנימייה בעין גדי והבאנו לה מעטפת מלווה. הם עברו את כל השנה יחד, הייתי איתם בפתיחת השנה וגם בטקס הסיום. שם הבנתי שאם לא היינו נחלצים לעזרתם, הם היו הולכים לאיבוד. איזו זכות זו לשר חינוך, לסייע דווקא במקרים הקטנים האלה שעבור תלמידים ותלמידות הם עולם ומלואו".
התרעות פיקוד העורף