בנתיבי ישראל מעריכים, כי לאחר השלמת הפריסה, הפרויקט יחסוך לנהג הישראלי בממוצע כעשר דקות בכל נסיעה, שהם כשבועיים ימי עבודה בשנה.
הרמזורים הרגילים פועלים בדרך כלל לפי תוכניות זמנים שנקבעו מראש, על בסיס ספירות תנועה תקופתיות.
אבל לנוכח המציאות בכבישים שמשתנה ללא הרף, כמו בשעות הלחץ של הבוקר ואחר הצהריים, הביקושים עולים ויורדים, כיווני העומס מתחלפים ולעיתים נוצר אירוע בלתי צפוי, שמשנה בתוך דקות את מצב התנועה בצומת.
בנתיבי ישראל הבהירו, כי הרמזור האדפטיבי פועל אחרת. מצלמות המותקנות בצומת מזהות את כלי הרכב, ומערכת ראייה ממוחשבת המבוססת על בינה מלאכותית מנתחת את הביקושים ואת אורכי התורים עד למאות מטרים מהצומת, בכל כיוון.
האלגוריתם מתאים בזמן אמת את זמני הרמזור למצב בשטח, תוך הפעלת כלים מתקדמים של ניתוח וחיזוי. בשיטה הזו, ניתן לנהל את זמן האור הירוק באופן גמיש ומדויק יותר ולנצל טוב יותר את התשתית הקיימת.
עם זאת, גם הרמזורים המבוססים על בינה מלאכותית אינם יכולים למנוע לעיתים עומסי תנועה כבדים בצירים בין עירוניים, כמו למשל בכביש 4, בכביש 1 ובכביש 471 מערב, במחלף המתפצל לכביש 4 דרום ולצומת אלוף שדה, שם לעיתים נהגים עומדים בשעות הלחץ זמן ממושך בפקקים שאינם זזים.
זאת, מאחר וקיבולת הצירים אינה יכולה במקרים של פקקי תנועה כבדים להכיל כמויות גבוהות של אלפי כלי רכב בזמן קצר.
הפתרונות ארוכי הטווח הם הוספת נתיבי נסיעה ופיתוח תשתית נרחבת של תחבורה ציבורית יעילה, שתכלול בעתיד אוטובוסים, רכבות קלות, רכבות כבדות ומטרו.
אבל המערכת בהחלט מסייעת להתמודדות עם העומסים. היא פותחה בשנים האחרונות בחברת ITC בשיתוף מקצועי הדוק עם חטיבת התפעול והאחזקה, אגף ניהול התנועה ואגף מו"פ הנדסי בחברת נתיבי ישראל.
הפריסה הרחבה מסמנת מערך מפיילוט טכנולוגי - למערך מבצעי הפועל בכל שעות היממה, במגוון צמתים ובתנאי תנועה שונים.
מהנתונים שנאספו עולה, כי החיסכון הממוצע בכל צומת הוא כ-25 שניות לרכב.
בצומת פורדיס, למשל, נאמד החיסכון בכ-800 שעות רכב ביום, ובצומת הכניסה לקרית טבעון נמדד קיצור של עד כ-56 שניות בזמן המעבר לכל רכב.
בנתיבי ישראל הבהירו, כי הנתונים נראים אומנם כנדוקתיים, אך בצמתים בהם עבורים מידי יום עשרות אלפי כלי רכב, השניות מצטברות למאות שעות רכב ביום.
גם עבור הנהג הבודד, מעבר יומי בכמה צירים וברצף של רמזורים אדפטיביים עשוי להצטבר לאורך השנה לשעות שנחסכו בפקקים ובהמתנה.
מהניתוח עולה, כי בחישוב שנתי, פריסה של 100 צמתים עשוייה לייצר תועלת של למעלה מחצי מיליארד שקל למשק.
האומדן מבטא את ערך הזמן שנחסך ואינו כולל תועלות אפשרויות נוספות, כמו דלק, בלאי, הפחתת זיהום האוויר ושיפור הבטיחות.
בנתיבי ישראל הודיעו, כי השלב הבא כבר אינו עוסק רק בצומת הבודד.
החברה בשיתוף חברת ITC מתקדמת לניהול צירי תנועה אדפטיביים, בהם כמה צמתים משתפים מידע ומתאימים את פעולתם זה לזה ובהמשך – לניהול ברמת הכבישים.
זאת, בניסיון לייעל את זרימת התנועה ולהפחית את הגודש.
בחברה הסבירו, כי הקפיצה הבאה אינה עוד רמזור חכם, אלא כמה רמזורים חכמים, הפועלים יחד ברשת הכבישים הארצית ומשתפים ביניהם מידע, כדי שהנהג היוצא מביתו יוכל להגיע ליעדו מהר יותר.
לדבריו, הקפיצה האמיתית תהיה כאשר הציר כולו יהיה אדפטיבי והרמזורים ידברו אחד עם השני.
"אנחנו רוצים שהמערכת תסתכל על התנועה כרשת אחת ותייצר סינרגיה בין הצמתים, כך שהחיסכון שהושג בצומת הראשון, לא יתבטל בצומת השני", הוא הוסיף. "זה תהליך שחייב להיעשות בצורה אחראית ומבוקרת. אי אפשר להוסיף מאות רמזורים אדפטיביים בנה ולפעול בשיטת 'שגר ושכח'. כל רמזור שעולה לאוויר מנוטר ונבדק, אנחנו בוחנים את ההשפעה שלו על התנועה וממשיכים ללמוד ולשפר את המערכת כל הזמן".
הוא סיפר כי מהנתונים עולה שאדם פוגש בממוצע כשלושה צירי תנועה בדרך לעבודה, כאשר בכל אחד מהם חמישה-עשרה צמתים.
"כאשר הרשת כולה עובדת חכם, השניות האלה מצטברות. ההערכה שלנו היא שנוכל לחסון בממוצע כעשר דקות בכל נסיעה. במצטבר לאורך השנה, זה כבר יכול להגיע לזמן ששווה לשבועיים של ימי עבודה. זו המשמעות האמיתית של הטכנולוגיה הזו".
הטכנולוגיה החדשה תותקן רק בכבישים בין עירוניים. בכבישים בתוך הערים, היא תוכל להיות מיושמת רק לאחר הקמת המטרופולוניים התחברותיים, שיכללו כמה רשויות מקומיות בכל מטרופולין.
התרעות פיקוד העורף