הוא קשור לחיים בישראל, בירושלים, 2026. ישראל שאחרי 6 באוקטובר 1973, ישראל שאחרי 7 באוקטובר 2023. הסיפור הזה הוא אחת הסיבות לכך שאריאל מתכוון להצביע בבחירות הקרבות, לראשונה בחייו, לרע"ם. בסוף, הוא אומר, כולנו בני אדם ואנחנו צריכים ויכולים לחיות כאן יחד.
"אם ניתן לפנאטיות לגדול, הלך עלינו. סבי וסבתי באו לכאן מכורדיסטן כדי לחיות בארץ הקודש. אני הדור השלישי פה, ואני שייך לדור שמתרסק כמו הגלים אל החוף. זה דור שיש לו בחירה: לבנות את עצמו, או להאשים את כולם בכישלונותיו. רבים מאיתנו נמצאים במקום של להאשים את כל העולם, וחבל. החיבור בין עבאס לסגלוביץ’ יכול להיות תשתית אדירה לשיקום. זה כנראה נאיבי מצידי, אבל בעיניי, זה הפתרון".
את אריאל, מורה דרך בפנסיה, אנחנו פוגשים בצהרי היום באחד מבתי הקפה בשוק מחנה יהודה הירושלמי. אפילו בחבורה שאיתו יש לפחות אדם אחד שאינו מסכים איתו. בשוק עצמו, אם ללמוד מהאנשים שאיתם שוחחנו, אריאל במיעוט מוחלט.
הצבעת מחאה
דוכני השוק, כדרכם, צבעוניים, ריחניים ומפתים. תאנים בשלות, ענבים מתוקים, מנגו בכתום עז. אבל קריאות הסוחרים אינן, והשוק עליז פחות, צפוף פחות מבימים עברו, ומכל עבר ניבטים הסטיקרים המנציחים את חללי הטבח והמלחמה. זו כנראה עדות לכך שכולנו מלקקים עדיין את פצעי המלחמה הבלתי נגמרת, ועל פי השיחות שקיימנו בשוק נראה שגם הבחירות הקרובות ייסובו, במובנים רבים, סביב 7 באוקטובר.
"הפנסיה לא גדולה, יוקר המחיה רק עולה, זה קשה. אני לא יכול שלא לחשוב על ההפקרות שהייתה ב-7 באוקטובר. אנשים בכו והתחננו לסיוע, אנשים נטבחו ונאנסו, והסיוע לא הגיע. זה מזכיר לי את מלחמת יום כיפור. הייתי אז חייל ונלחמתי בסיני. בזמנו, ההפקרות הייתה במפא"י. לפני שלוש שנים היא חזרה על עצמה, אבל בליכוד. בזמנו לקח ארבע שנים והגיע המהפך, אולי עכשיו יקרה שוב מהפך. ההתלבטות שלי קשה, אפילו שאני לא רואה אלטרנטיבה".
אביב מצהיר שהוא רוצה שלום, מצביע לעבר העובד שלו ("הוא ערבי") ומדגיש שהם חברים. העובד מבקש מיד לא להיות מצולם. "אני בעד שלום, אבל אני לא מאמין לצד השני", אומר אביב. "בשמאל מאשימים את הכיבוש בצרות שלנו, ולא את הערבים. אני רוצה שתהיה פה מדינה יהודית".
"אני לא אוהבת את מה שקורה עם החרדים. מצד אחד, אי אפשר לצפות מהם להתגייס אחרי כמעט 80 שנה שלא דרשו מהם את זה, מצד שני, אי אפשר לתת להם את כל ההטבות האלה. רובנו מצפים לנוסחה שלפיה מי שנותן למדינה – יקבל ממנה. זה נכון גם לגבי הערבים. שיעשו שירות לאומי בכפרים שלהם. אני לא מוצאת מפלגה שמציעה את זה, וגם אם כן, לא בטוח שהם יוכלו להעביר חוקים כאלה. אז אם כבר ברוֹך, תני לי את מי שאני מכירה".
חשוב להפגין
ואם תשאלו אותו, מי שאחראי לטבח 7 באוקטובר הוא לא אחר מאשר השמאל הישראלי. ההסברים הקונספירטיביים שהוא מציע מוכרים, למרבה הצער, לכל מי שחי פה בשלוש השנים האחרונות.
הדיבור על אפשרות למהפך פוליטי בבחירות הקרובות מעורר בחבורה הזאת התלהבות. "אינשאללה", אומר אריאל. "כמו שלא האמנו שסגלוביץ’ ילך עם עבאס, וזה קרה, ככה יקרה המהפך. העובדה שהפנים שלנו בעולם זה נוער הגבעות היא נזק אדיר. אם סגלוביץ’ יהיה בממשלה, הוא לא ייתן לזה לקרות".
בגלייבטר שותף, בדרכו השכלתנית, לאופטימיות סביב השולחן. "יש סיכוי למהפך", הוא אומר. "אפשר לבנות על WISHFUL THINKING ואפשר לבסס את התקווה על דאטה. אם אתה רואה כיוון, מגמה, בסקרים שעושים שלושת ערוצי החדשות הנורמליים, שלכל אחד מהם חברת סקרים משלו ומתודולוגיות קצת שונות, זה אומר משהו. כיוון שלמדתי רפואה, אני יודע לנתח סטטיסטיקות, למצוא את הכשלים, להבין מתי מסקנה היא נכונה ומתי עשו מניפולציה על המספרים. הסקרים מלמדים שקרוב לוודאי תהיה פה אחרי הבחירות ממשלה שונה, ואני מאמין שתמונת המצב שהם מציגים תתממש, אלא אם כן יקרה אירוע טקטוני".
התרעות פיקוד העורף