עוד הם טענו, כי שינוי התנאים נעשה בלי הצדקה מקצועית והרכב ועדת הבוחנים היה בעייתי ומוטה, משום שלחבריה לא הייתה מומחיות מספקת בתחום רווחת בעלי החיים והם היו קשורים מקצועית למנהל השירותים הווטרינריים.
המדינה טענה, לעומת זאת, כי שינוי תנאי הסף נעשה במסגרת סמכותה, לאחר שהמכרז הראשון הותיר מאגר מועמדים מצומצם ביותר ולאחר שלא נמצא מועמד מתאים במכרזים הקודמים. בנוסף נאמר כי הרכב ועדת הבוחנים תאם את הוראות התקשי"ר וכל החברים בה היו בעלי ניסיון מקצועי רלוונטי.
בית הדין גם קבע, כי הרכב ועדת הבוחנים תאם לתקשי"ר וכי לא הוכחה תלות או משוא פנים. בנוסף נקבע, כי ד"ר הניג קיבלה את הציונים הגבוהים ביותר בפרמטרים האישיים. בסופו של דבר חויב כל אחד משני התובעים לשלם למדינה 20 אלף שקל הוצאות ו-25 אלף שקל שכר טרחת עורכי דין.
עורכי הדין שחר הופמן וענת לזר, באי כוחה של ד"ר הניג, מסרו: "סוף סוף, לאחר שנים ואינספור הליכים, כדי לסכל את בחירתה, דחה בית הדין מכל וכל את טענות הסרק שהופנו כלפיה וכלפי המכרז, והבהיר כי היא נבחרה לתפקיד כדין ובצדק".
מתנו לחיות לחיות נמסר: "תנו לחיות לחיות, שהחלה את המאבק נגד המינוי כבר לפני שנים, מצרה על החלטת בית הדין. מפסק הדין עולה כי ד"ר הניג נבחרה בין היתר בשל "גישה מתונה", שאינה דוגלת בשינויים מהותיים באופן מיידי ושאמורה להתקבל גם על הגורמים העוסקים בניצול בעלי חיים. בית הדין אף קבע כי הניסויים שערכה בבעלי חיים אינם פוסלים אותה מהתפקיד, וכי ניתן לראות במעורבות באישור ניסויים ניסיון רלוונטי ברווחת בעלי חיים. התוצאה בשטח מדברת בעד עצמה: בתקופת כהונתה נרשמו קיפאון ואף נסיגה באכיפת חוק צער בעלי חיים. בשנת 2025, למשל, משרד החקלאות לא הגיש אף כתב אישום בגין עבירות צער בעלי חיים והטיל שישה קנסות מינהליים בלבד. הפרשה הזאת רק מחדדת את מה שאנחנו טוענים כבר שנים: את האחריות לרווחת בעלי החיים צריך להוציא מהשירותים הווטרינריים ולהעביר לרשות עצמאית, שתפקידה להגן על בעלי החיים, ולא לאזן את ההגנה עליהם מול האינטרסים של מי שמנצלים אותם".
התרעות פיקוד העורף