מורה הוא מנטור
חרדה ומחויבות
שלוש השנים האחרונות היו מורכבות ומאתגרות לבני הנוער. "מצד אחד, הנוער היה חרד, ומצד שני הרגיש מחויבות", אומר גטריידה. "יצא להתנדב, לסייע לחקלאים, למפונים. המועצה הייתה שותפה בפרויקט 'צו 8 לנוער' של משרד החינוך. סיירות של בני נוער יצאו לסייע למשפחות המילואימניקים לשרוד את התקופה הזו. דמייני שדופקים בדלת נער או נערה ואומרים לאשת מילואימניק שתלך לנוח, לשתות קפה, והם ייקחו את הילדים לגינה. בנוסף, השגנו תקציב ממשרד החינוך כדי שגם בני נוער יוכלו לצאת להתנדב בפרויקט 'לצפון באהבה'. הוצאנו תקציב ייעודי כדי שמדריך בתנועת נוער יוכל לשכור אוטובוס ולקחת את החניכים לקריית שמונה".
לשלוש השנים הללו הייתה גם השפעה ניכרת בהיבט הלימודי: "תקופות ארוכות למדנו בזום, ואי אפשר באמת להצליח ללמד בזום. בסופו של דבר לא היה רצף לימודי, וההקלות שקיבלנו היו מעין פלסטר. אני, כתלמיד בכיתה י"א, הפסדתי את החודש וחצי הכי קריטיים של התכוננות לבחינות מגן. ההקלות סייעו, אבל לא הספיקו".