מילד בן חמש וחצי שמתמודד עם אוטיזם, דרך לוחם שעבר 12 ניתוחים ועד אשת חינוך שעזבה את מרכז הארץ כדי להקים חווה בנגב: הכפר השיקומי עדי נגב – נחלת ערן מציין 20 שנות פעילות, שבמהלכן התרחב ממסגרת ראשונית לעשרות ומאות דיירים, תלמידים ומשתקמים.
בזכות ערן
הרעיון להקמת הכפר נולד כאשר ערן הגיע לגיל 21 ונדרש לסיים את שהותו במסגרת הטיפולית שבה היה. לפני 23 שנים הונחה אבן הפינה למבנים הראשונים, וב־2006 נחנך השלב הראשון, שכלל מבנה מגורים לכ־65 דיירים, בית ספר לחינוך מיוחד לכ־80 תלמידים, בית חולים סיעודי מורכב, מרכז יום לשיקום ומרכז תעסוקה טיפולי.
על פי נתוני הכפר, כיום מתגוררים בו 274 דיירים, כ־200 תלמידים לומדים בבית הספר ובאשכול הגנים וכ־90 חיילים נמצאים במרכז השיקומי. במקום מתבצעים כ־27,500 טיפולים בשנה באמצעות כ־900 אנשי צוות.
לרגל ציון 20 שנות פעילות סיפרו שלושה אנשים הקשורים למקום על הדרך שלהם בו: אם לילד עם אוטיזם, לוחם שנפצע בלבנון ואשת חינוך שעברה עם משפחתה לדרום.
"קשה כשאומרים לך שלילד יש אוטיזם"
"גילינו בגיל שנתיים אחרי אבחונים, שיש לו אוטיזם", סיפרה. לאחר שהחל טיפול אצל קלינאית תקשורת ביקשו הוריו להעביר אותו לעדי נגב, שם נפתחו גני תקשורת. לדבריה, "ליאם נמצא בכפר כבר שנה שלישית. הוא מקבל את הטיפולים הכי טובים שיש ואנחנו אוהבים את הצוות ואת מנהלת הכפר".
ליאם משתתף בין היתר בפעילויות כלבנות, פיזיותרפיה, שחייה וטיפול באמנות. "אני לא צריכה להוציא אותו מחוץ לכפר. הוא מקבל שם הכל", סיפרה אמו. לדבריה, הצוות מסייע למשפחה גם בהתמודדות עם מצבי משבר ובהבנת צרכיו של הילד.
חכמי חזן סיפרה כי קבלת האבחון הייתה קשה. "אני הייתי מטפלת בגיל הרך וטיפלתי בילד כזה. רק כשיש ילד פרטי, בעצם מבינים מה זה. קשה כשאומרים לך שלילד יש אוטיזם". לצד הקשיים היא מתארת ילד פיקח וסקרן. "חשבון הוא יודע מאוד טוב למשל. הוא נהג לראות את משחקי המונדיאל, ולשאול אותי אם אני מכירה שחקנים. קולט מהר".
כשהמשפחה יוצאת איתו למקומות שונים, לדבריה, יש צורך להכין אותו מראש, אך הוא יודע ליצור קשר עם ילדים אחרים. "אני מתייחסת אליו כאל ילד רגיל", אמרה.
כעת ההורים כבר חושבים על המעבר העתידי לבית הספר, אך לדבריה אינם ממהרים לקבל החלטות. "אני לא מסתכלת על בית הספר התיכון. הילד רק בן חמש וחצי. אבל כשיתחיל כיתה א' נראה אם הוא יצטרך להיות בכיתה רגילה או בבית ספר מיוחד".
12 ניתוחים אחרי הפגיעה בלבנון
סיפור אחר הוא של סמל רועי, בן 22, שנפצע קשה במהלך הלחימה בלבנון. טיל שנורה לעבר מבנה שבו שהו חיילי צה"ל התפוצץ לאחר שפגע בקיר שעליו נשען.
"ספגתי רסיסים ברגליים. אחד הרסיסים שבר לי את העצמות וקרע בי גיד", סיפר. הוא פונה במסוק לרמב"ם, ולאחר סדרת ניתוחים הועבר למחלקה האורתופדית בסורוקה. "עשו לי שם עוד כמה ניתוחים ובסך הכל עברתי 12 ניתוחים בעקבות הפציעה".
בהמשך התגלה בגופו חיידק מסוכן ומדבק שעיכב את תהליך השיקום. "הגיע איתי מלבנון. הכניסו אותי לבידוד", סיפר. חבר נתן לו את מספר הטלפון של רופא בעדי נגב, ולאחר השיחה הוזמן לעבור במקום את המשך השיקום.
רועי, תושב מושב גילת, הכיר את הכפר עוד מתקופת לימודיו בבית הספר של המועצה האזורית מרחבים, שתלמידיו התנדבו במקום. אלא שהפעם חזר אליו כמטופל.
"הייתי בעדי נגב 14 חודשים באשפוז", סיפר. כיום הוא נמצא בשיקום יום ושואף לחזור לכושר שהיה לו לפני הצבא. ההתניידות שלו עדיין נעשית בעזרת סד הליכה, אך לדבריו כבר דאג לסד מיוחד שיאפשר לו לרוץ. "אין הערכה מדויקת מתי אסיים. ככל הנראה עוד שנה", אמר.
רועי סיפר כי במהלך השיקום התמודד גם עם קשיי שינה, וכי הקשר עם המטפלים היה משמעותי עבורו. במסגרת התוכנית "מסתערים על החיים" החל לעסוק גם בשאלות הנוגעות לתקופה שאחרי השיקום, לצד שיחות עם יועצת תעסוקתית וריפוי בעיסוק.
"כדי להחזיר אליי את הביטחון, התחלתי ללכת לחוג איגרוף. שם אני גם התחלתי להחזיר לי את הכושר", סיפר. הוא עדיין מקווה לחזור לשירות, אף שהוא מודע למגבלות. "אם אחזור ליחידה, לא אהיה לוחם. הלוואי ויקרה נס ואחזור לשם. המצב שלי באמת יותר טוב עכשיו ואני יכול אולי להשתלב בתפקיד אחר".
עזבה 33 שנות חינוך והקימה חווה בנגב
לפני ארבע שנים הגיעה לעדי נגב בעקבות הצעה לסייע בהקמת חווה חקלאית במקום. בהמשך עזבו היא ובעלה את מרכז הארץ ועברו עם משפחתם להתגורר באזור.
עדני הקימה בכפר חווה חקלאית משלבת שבה עובדים יחד אנשים ללא מוגבלות ואנשים עם מוגבלויות בדרגה בינונית. "באים לכאן לעבוד אנשים רגילים וגם בעלי מוגבלויות בדרגה בינונית", סיפרה. אחד הרעיונות שעלו במקום היה לפרוס שטיחים בין ערוגות הגידול כדי לאפשר גם לאנשים המתניידים בכיסאות גלגלים לעבוד ביניהן.
בסיוע מכללת אחווה מתקיימות בחווה גם פעילויות חקר בצוותים. "זו הדרך שלנו ליצור קהילה", אמרה. לדבריה, העבודה בכפר שינתה גם את חייה. "אני באמת עושה מעט, אבל מקבלת הרבה מאוד. חיה כאן חיים מלאים ומאושרים בזכות דיירי הכפר".
כאשת חינוך היא מספרת שהיא מבקשת להפגיש בין דיירי הכפר לבין האוכלוסייה שמחוצה לו. "אני אומרת שהם העתיד של המדינה. הם לומדים לקבל, לא לפחד, להסיר מחיצות, לאהוב. זו מלאכתי בעולם".
שבוע לפני חגיגות 20 השנים לכפר קיבלה עדני את פרס "מנהלת פורצת דרך". "יש כאן משהו מדהים. הקשר שנוצר עם כולם זה הטוב שנעשה פה", אמרה.
"לראות את האדם ולא את המגבלה"
לדבריו, לאורך השנים נבנתה במקום מעטפת הכוללת מגורים, חינוך, תעסוקה, טיפולים במקצועות הבריאות ומרכז רפואי לשיקום, והמטרה היא להמשיך ולהרחיב את השירותים לתושבי הדרום והנגב.
יוזם הקמת הכפר ויו"ר הכפר, דורון אלמוג, קשר בין הקמתו לבין בנו ערן. "עדי נגב - נחלת ערן לא היה קם, אלמלא ערן בננו. הילד שמעולם לא דיבר ולא יצר קשר עין. המורה הגדול שלי, הילד שלימד אותי מהי אהבה ושלימד אותי להיות אדם".
לדבריו, ערן לימד אותו "לראות את האדם ולא את המגבלה". לקראת המשך הדרך הוא הצביע על השאיפה להקים מרכזי מחקר וחדשנות ולשלב טכנולוגיות חדשות לשיפור חייהם של אנשים עם מוגבלויות. "אחרי עשרים שנה, אנחנו מלאי גאווה על הדרך שעשינו ועל מימוש החזון שלפנינו".
התרעות פיקוד העורף