חשבו שזה יעבור
"כל החיים חונכתי ותוכנתי לחשוב שזו הדרך הנכונה למדינה. אם היו אומרים לי לפני כמה שנים שאצביע למפלגת שמאל, ועוד ליאיר גולן, הייתי צוחק. עד לפני כמה שנים די בזתי לשמאלנים, ואני מתבייש להודות בזה".
המהפך הפרטי שלו החל ב-7 באוקטובר: "אחרי הטבח הנוראי משהו אצלי התפרק. הרגשתי שאין לקיחת אחריות, אין הפנמה של גודל הכישלון, אפילו ועדת חקירה ממלכתית אין. הגעתי למסקנה שנתניהו לא כשיר להמשיך להיות ראש ממשלה. באיזשהו שלב הבנתי שגם הליכוד שאני גדלתי עליו כבר לא קיים מבחינתי, אלא הוא נשלט על ידי חבורת קיצונים שרוצים להחריב את המדינה".
זה נהיה אישי
"לבעלי אף פעם לא הפריע העניין הפוליטי. מאז אבא שלי הודיע שהוא מפסיק לבוא אלינו לארוחות שבת, ובאמת כבר חודש וחצי הוא לא מוכן לפגוש אותי. בעניין החג הוא כבר הודיע לבעלי, שרק איתו הוא מדבר כרגע, שהוא מעדיף לעשות את החג לבד מול הטלוויזיה".
"אחרי כל השנים שבהן ישבנו יחד ליד שולחן החג, פתאום הדעה הפוליטית שלי היא מבחינתו משהו שמבטל את הקשר בינינו. קשר דם אמור להיות חזק לנצח. אני מוצאת את עצמי בוכה בלילות ולא מאמינה שזה קורה לי, אבל זו הדעה שלי ומותר לי, במדינה דמוקרטית, לחשוב אחרת".
מאז, כמעט כל מפגש משפחתי הוא קרקע פורייה לעימות. הוויכוחים מטפסים במהירות לטונים גבוהים וצורמים ומשאירים אחריהם אווירה לא נעימה.
"זה כבר לא ויכוח של ‘אני חושב ככה ואתה חושב אחרת’", מתאר דודו. "זה נהיה אישי. מתחילים מעבאס וביבי, מגיעים ל-7 באוקטובר, לאחריות הממשלה, לפלסטינים בעזה, לנושא הכיבוש ולשאלה לאן המדינה הולכת. תוך כמה דקות אנחנו מרימים את הקול אחד על השני. בפעם האחרונה אפילו השכנים הגיעו כי לא הבינו מאיפה הצעקות האלה".
לקראת ראש השנה חלה הסלמה נוספת. "אחי הודיע לי לא להגיע הפעם כי אשתו חוששת שהוויכוחים בינינו יהרסו להם את ערב החג", דודו מספר. "אנחנו אף פעם לא מתכננים לריב, וניסינו כמה פעמים לא להיכנס לפוליטיקה, אבל במציאות של היום, במיוחד בחודשים האחרונים, מאז ש’התפכחתי’, כפי שאני אוהב לומר, זה בלתי נמנע".
"מאז שההורים שלנו נפטרו אני עושה את כל החגים עם אחי, שהיה עד לאחרונה האדם הכי קרוב אליי, עם אשתו וילדיהם, האחיינים המתוקים שלי. זו הפעם הראשונה שאני לא אחגוג איתם. אני אוהב את אחי, אבל לא מוכן שהקשר שלנו יהפוך למלחמה בחג, במיוחד בתקופת הסליחות".
התרעות פיקוד העורף