מילדות בפנימיות לחיים של מאבק: "אני נלחמת בשיניים בשביל הילדים שלי"

אפשר להתעכב שעות על כל נקודה ונקודה בסיפור שלה, וגם היום, אחרי מאבקי הישרדות רבים וארוכים, היא עדיין מחפשת את הדרך לארגן את חייה מחדש ולהתחיל דרך טובה.

"מירושלים העבירו את אחותי לפנימייה בערד. זו הייתה פנימייה טובה והיא רצתה שגם אנחנו נעבור לשם. היא ממש נאבקה על כך. מנהל הפנימייה התגלה כאחד שמוכן להילחם על מי שנראה לו שצריך להתקבל לשם, והוא דאג שכולנו, כל חמשת האחים, נעבור אליה".

וכך, התחנה השנייה המשמעותית שאליה הגיעה הייתה הפנימייה בעיר ערד. המקום הטוב הזה, שהיה עבורה בית, הפך בשלב מסוים למקום מעיק ושם, לדבריה, היא החלה לעשות בעיות. קשה לה לשים את האצבע על נקודה אחת, אבל היא זוכרת בעיות התנהגות ובריחות מרובות אל מחוץ למסגרת.

שלבי ההידרדרות עברו במהירות והביאו אותה להיות ילדה/נערה בסיכון. מאוחר יותר, לדבריה, הועברה דהן לפנימייה לנערות כמוה בקיבוץ לא רחוק מעיר הולדתה. מבחינתה, זה היה הבית הרביעי. הרביעי בשרשרת.

כמו שאר חברותיה לפנימייה, היא חיפשה דרכים לצאת משם. פחות בשל איכות המקום, יותר בגלל הדברים שפגשה בחוץ. "בסופו של דבר המקום הזה יצר אצלי צלקת. ברחתי משם וחזרתי לבית של אמא בשדרות. היא טיפלה בי אמנם, אבל מידע על זה שברחתי הגיע לרווחה ועברתי למוסד צופיה ליד יבנה. גם שם הייתי עושה בעיות ואז איימו עליי שיעבירו אותי למסילה, פנימייה שהיא תחנה אחת לפני נווה תרצה".

האיום פעל, אבל בצורה שונה מהמצופה. "נכנסתי ללחץ נוראי. ידעתי מה זה. אני חושבת שבגלל מה שאמרו לי עברתי אירוע מוחי. הייתי גמורה לגמרי. אמא טיפלה בי ככל שיכלה עד שחזרתי ללכת, ואז לקיתי באפילפסיה".

לדבריה, היא סובלת מהמחלה גם היום, כשהיא כבר אם לשלושה ילדים. כדי להתמודד עם אירועי נפילה, להתכונן אליהם בזמן ולמנוע פגיעה משמעותית בגללם, היא נושאת על גופה מכשיר לניטור מדדים שונים, המקושר לטלפון הנייד ולמוקד רפואי.

"מודיעים לי משם שיש לי דופק לא סדיר, לא תקין", סיפרה והציגה תמונות של רצועת נייר הנראית כמודפסת במכשיר EKG ועליה שרטוט של קו שבור בזיגזגים חדים.

"הוכנסתי לפנימיית אורנים, שזהו כפר נוער לילדים ונערים אובדניים. אבל מעולם לא היו לי מחשבות על כך". אורנים הוא כפר נוער פוסט-אשפוזי לבני נוער המתמודדים עם קשיים נפשיים ורגשיים. "מה אני קשורה לשם? בגיל 15 התחלתי לברוח מהכפר".

"היום, בגיל 28, אני מבינה דברים שאז לא ראיתי"

הבריחות האלה הפגישו את דהן עם גבר המבוגר ממנה ביותר מכפליים, שאיתו ניהלה מערכת יחסים. "הייתי נפגשת איתו כל פעם שברחתי. היום, בגיל 28, אני מבינה דברים שאז לא ראיתי, לא הבנתי. כמו למשל, מה יש לגבר בן יותר משלושים לעשות עם נערה בת 15?"

היחסים עם הגבר הזה הביאו אותה להיכנס להריון וללדת את בתה הבכורה ובהמשך ללדת עוד בן. וכך היא מצאה את עצמה, בזמן שבני גילה הולכים לבית ספר תיכון, במערכת יחסים קשה מאוד. "זו הייתה זוגיות רעילה. אלימה. עזבתי אותה והחלטתי שלא לחזור אליה יותר".

הדבר הטבעי עבור דהן לעשות, לדבריה, היה לחזור לגור בבית בשדרות עם אמה. אותה אם שלדבריה התקשתה לתפקד בשל מצבה הנפשי. שני ילדיה נלקחו ממנה והיא הבינה שכדי להחזיר אותם היא צריכה לעמוד מחדש על רגליה.

היא עבדה קשה, הצליחה להסדיר מגורים בדיור ציבורי במרחק קטן מדירת האם ולנהל חיים פחות או יותר סבירים. אחרי שמונה חודשי געגועים הוחזרו לה, לדבריה, שני הילדים. שבועתה הייתה למנוע מהם את מה שהיא עצמה עברה בחייה.

"אני נלחמת בשיניים כדי לתת לילדים שלי הכל"

ואז הגיע 7 באוקטובר 2023. "ראינו את המתרחש בשדרות בעיניים. היינו מחוץ לדירה ובמשך שש שעות הסתתרנו בשיחים". כמו רבים מתושבי העיר, גם הם חוו משברים נפשיים גדולים שפגעו בהם קשות. "האירועים ליד תחנת המשטרה התרחשו מול העיניים של הבת הגדולה שלי. היום היא הרבה פעמים שואלת את עצמה: 'איך קרה שהאנשים שם נרצחו ואני נשארתי בחיים?'. זה נגע בה באופן משמעותי מאוד".

כשחשבה דהן קדימה, על עוד 10 שנים, אמרה: "אני מקווה שאהיה במקום יותר טוב. יש להם עכשיו חום ואהבה. לא הגיע להם לעבור את מה שהם עברו. אני לבד היום ונלחמת בשיניים כדי לתת לילדים שלי הכל!".

---

לידת הבת השכיחה ממנה לזמן קצר מגוון של צרות. כמו נערות בנות גילה, גם בתה רוצה טיול בת מצווה בחוץ לארץ, ואין באפשרותה לקחת אותה. בשל מצבה הבריאותי קשה לה לעלות ולהגיע לדירה שבה היא מתגוררת בקומה השלישית, וילדיה מצאו אותה לא אחת מוטלת על המדרגות, חסרת כוחות להמשיך את העלייה.

פנייתה לחברה המשכנת של הדיור הציבורי בעיר, כדי להעביר אותה לדירה מעט גדולה יותר ובקומה נמוכה, נענתה בשלב זה בשלילה.

היא מקיימת גם כעת מלחמת הישרדות יומיומית כדי לממש את הבטחתה לילדים, שהם לא ייאלצו לעבור את מה שהיא עברה. לצד זאת, היא צריכה להחזיר חובות שנצברו במאות אלפי שקלים. לדבריה, מקורם בכך שאמה ביצעה רכישות על שמה והחובות תפחו במידה מבהילה.

כדי לעמוד בכל אלה פעלה דהן בשני מישורים. למרות שלדבריה היא כמעט אינה יכולה לעבוד בשל מצבה הבריאותי, היא צפויה להתחיל בקרוב לעבוד כנהגת בחברה להשכרה ומכירה של כלי רכב.

במקביל, היא פתחה מיזם באתר "GIVEBACK" בשם "מנצחת את החיים". "הלב שלי שבור אבל הרוח שלי לא נשברה", כתבה כמשפט מפתח בסיפור חייה, לאחר הסבר על המטרות שלשמן הקימה את הפרויקט. הסיפור מובא גם בסרטון הנפשה של אמנות בחול.

בתום השיחה איתה היא תלך לקחת את בתה הקטנה מהמעון. הבת, שלצד שם מחייב ירשה יופי בלתי רגיל, מושכת תשומת לב גם בגילה הצעיר. היא כנראה שמה לב לכך, ולדברי האם הפעוטה אוהבת מאוד להצטלם. דהן חשבה שעם היופי שלה אפשר לעשות משהו, למשל להופיע בפרסומות של מוצרים לילדים בגילה. "זה בטוח ישנה לה את החיים", חייכה.