הסיור שהוא מוביל מתקיים זה למעלה מעשור, בימי חמישי. "אנחנו מגיעים לפגוש את השכן שלא דיברנו איתו מעולם", שפייזר אומר. "מבקרים בבתי כנסת, בישיבות, ונהנים ממה שנקרא 'ליל שישי' שבו בחורי הישיבות יוצאים להתרענן, הולכים לאכול צ'ולנט לקראת שבת. זה גם זמן שבו כל המאפיות פתוחות. בדרך כלל, אנחנו גם עולים לדירה של שדכנית חרדית שמספרת על עולם השידוכים. בתקופה זו של השנה מדברים גם על סליחות ויום הכיפורים".
מספר המבקרים בסיורים האלה, מודה שפייזר, ירד לאחרונה בכמחצית: "מרגישים את זה גם בסיורים שאנחנו עורכים בשכונות החרדיות בירושלים. פעם זו הייתה אטרקציה, חוויה מאוד חזקה. עדיין אנשים באים, אבל משמעותית פחות ממה שהיו מגיעים קודם".
מפגש בלתי אמצעי
"היה מגיע קהל חילוני עם איזו זיקה ליידישקייט. הגיעו גם הרבה כיפות סרוגות, אבל המגזר החילוני היה הדומיננטי בסיורים האלה, כולל סיורים של חברות הייטק. עניין אותם לפגוש את האחר בסיטואציה שבה מגיעים כאורחים", הוא מספר. "כשאתה בא להתארח, מלכתחילה יש איזה נטרול מחיצות. גם האוכל היהודי עניין את המסיירים - קוגל, צ'ולנט, דגים מלוחים - אבל זו הייתה בעיקר החוויה התרבותית, החברתית. לפעמים היינו מוציאים בימי חמישי שלושה סיורים עם עשרות אנשים מכל הארץ".
כשהחלה הרפורמה המשפטית, מספר כחלון, חל שינוי: "האוכלוסייה החילונית הליברלית, שהיא בעצם רוב הקהל שלנו, הייתה בצד הנגדי לאוכלוסייה החרדית. כבר אז ראינו ירידה משמעותית מאוד בפעילות בבני ברק. אחרי השבעה באוקטובר, בעיקר סביב נושא הגיוס, הייתה ירידה נוספת. לצערי, היו גם כמה מקרים שבהם קבוצות שלנו הותקפו. האוכלוסייה החרדית מותקפת על כך שהיא לא נושאת בנטל הצבאי, והיא מתקיפה בחזרה".
הוא מוסיף: "זה גורם לה להיבדל עוד יותר מהציבור הכללי, עד לרמה כזו שאם תלכי היום בבני ברק את יכולה לראות פשקווילים נגד הסיורים של החילונים. אבל חשוב לי להדגיש שרוב האוכלוסייה הבני-ברקית, ממה שאני חווה, כן בעד הסיורים ובעד האינטראקציה עם האוכלוסייה הלא חרדית. זוהי קודם כל הזדמנות עבורם להציג את העמדה שלהם, להציג את מי שהם כבני אדם. וזו גם פרנסה".
כחלון מעדכן שסיוריו בבני ברק עדיין מתקיימים, אבל פחות אנשים מגיעים אליהם: "הפסקנו ללכת במסלול הארוך והמעמיק שחוצה את בני ברק מקצה לקצה. קיצרנו את הסיור בשעה, תחמנו אותו לאזורים היותר מרכזיים, היותר מוארים. רוב הסיור מתקיים על רחוב רבי עקיבא, שהוא הרחוב המרכזי. אנחנו לא מוכנים לשים את המסיירים שלנו במצב לא נעים".
שאלת הגיוס תמיד עולה
בעקבות כל הקשור לנושא הגיוס נוצרה פתאום התעמולה הזאת, במסווה של ביגוד לא צנוע וכדומה. ברגע שהתחילו המחאות שלהם, כולל הפרעה לסיורים, אנשים נרתעו והפסיקו להגיע באותה עצימות. מצד שני, יש המונים בבני ברק שמאירים פנים, שמחייכים לאנשים, שאומרים להם חג שמח".
מייזליש מתאר חשבון נפש שנערך בחברה החרדית בבני ברק בעניין הקשר עם החברה החילונית לאחר תקופת הקורונה: "חסימת הגבול בין רמת גן לבני ברק באמצעות קונצרטינות, מתוך טענה שהחרדים אינם פועלים נגד התפשטות המגיפה, עוררה תגובות מעורבות: אצל חלק מהחרדים זה תרם עוד יותר לתחושת הבידול ול'לא רוצים לראות חילונים', ואילו אחרים תהו 'איפה טעינו?', וכתוצאה מכך נעשו הרבה יותר פתוחים כלפי המבקרים החילונים".
בימים אלה, להערכתו, יש ירידה של כ-40% במספר המגיעים לסיורים בעיר. "אנשים חושבים פעמיים אם 'אני צריך ללכת לבקר אותם, לפרנס אותם'. מובן שגם 'נמות ולא נתגייס' מפריע", הוא אומר. "מצד שני, יש כאלה שזה דווקא מעורר אצלם את הסקרנות, לבוא לראות. כמו כן, הערגה לצ'ולנט, לקוגל, לגפילטע פיש, להרינג ולרגל הקרושה עדיין מפעפעת, ואנשים מחפשים את זה".
בהזמנות של קבוצות פרטיות רוזנברג לא רואה שינוי, "אבל בקבוצות הפתוחות ביולי-אוגוסט השנה היה ריק יותר משהיה בשנה שעברה. בעיקר שמתי לב לזה שאם בעבר היינו 'מול חילונים', היום אנחנו 'מול העולם'. פתאום התחילו להגיע אליי צוותי טלוויזיה מחו"ל - משווייץ, מגרמניה, מהולנד. פעם לחילונים הייתה יותר סקרנות, ועכשיו הם יותר טעונים, ואילו החבר'ה מהעולם יותר סקרנים כי הם פחות טעונים".