אחרי סערת הסרט "נז"א" - עומר שם טוב חושף מה ראה בעזה

שם טוב התייחס תחילה לתהליך השיקום שהוא עובר מאז חזרתו. לדבריו, החזרה לחיים מתרחשת בהדרגה, לצד קשיים שממשיכים ללוות אותו בעוצמות משתנות. "אני לאט לאט חוזר לחברים, משפחה, עשייה. לכל אחד יש את הקשיים שלו, גם לי יש קשיים שתופסים אותי ביומיום במידה מסוימת ומדי פעם במידה יותר חזקה", סיפר.

לדבריו, העשייה והכתיבה הפכו לחלק מרכזי בתהליך הריפוי. "אני אדם שמאמין בלהסתכל קדימה, לעשות. אני מאמין שדרך עשייה מגיע הריפוי. תהליך הכתיבה של הספר היה מרפא, להוציא משהו כבד וגדול לאוויר העולם".

"הגעתי למצב שזה היה ביסקוויט ביום"

בספר חוזר שם טוב לתקופות הקשות ביותר בשבי, ובהן 50 ימים שבהם הוחזק בתא זעיר בעומק של עשרות מטרים מתחת לאדמה. לדבריו, ממדי התא לא אפשרו לו לעמוד או אפילו לפרוש את ידיו לצדדים.

לצד הצפיפות הקיצונית, הוא תיאר הידרדרות מתמשכת בכמות המזון שקיבל. "בהתחלה, בשבוע הראשון, זה התחיל בפיתה אחת ביום. זה עבר לחצי פיתה ואז לרבע פיתה. הגעתי למצב שזה היה ביסקוויט ביום. לי הייתה די תנוחה אחת שיכולתי להישאר בה".

אולם לדבריו, המצוקה הנפשית הייתה קשה אף יותר מהתנאים הפיזיים. "הקושי המנטלי מתגבר על הקושי הפיזי. העניין של הבדידות, העניין שאין עם מי לדבר, אין מישהו שאתה מכיר. גם מי ששומר עליך, הוא לא לטובתך. כל פעם שעוברים לידך זה יריקות וקללות. לא היה משהו אנושי שעזר לי להחזיק את היום".

ההחלטה שעזרה לו להחזיק מעמד

שם טוב סיפר כי בשבוע הראשון במנהרה חש שאיבד שליטה על מחשבותיו. דווקא לאחר שהגיע לדבריו למצב של כניעה, הוא החליט לשנות את האופן שבו הוא מתמודד עם המציאות שנכפתה עליו. "בשבוע הראשון שלי בתוך המנהרה השתגעתי לגמרי, הרגשתי חנוק, לא הצלחתי לזוז, בתוך המוח, בתוך הראש, לא היה לי שקט לרגע", אמר.

למרות התנאים והימים הקשים, שם טוב הדגיש כי לא איבד את התקווה שישוב לביתו. הוא ניסה להזכיר לעצמו שהוא עדיין בחיים ולהיאחז במחשבה שמשפחתו פועלת למענו.

---

"זה לא היה ייאוש, לא היה ייאוש לרגע, תמיד האמנתי שאני אחזור הביתה", אמר. "כמובן שיש ימים קשים יותר, מבחינה מנטלית זה קשה יותר, אבל גם ברגעים קשים אמרתי לעצמי: 'עומר, הכול בסדר, אתה נושם, אתה חי, תזכור את המשפחה שלך בבית - הם מחכים לך'".

שם טוב הוסיף כי לא הטיל ספק בכך שמשפחתו נלחמת למען שחרורו. "לא היה לי ספק שנלחמים עבורי. אני מכיר את ההורים שלי, הם מדהימים, הם הכוח שלי, הם הכול בשבילי".

"זה מרגיש כמו סכין בגב"

"אני מזועזע מהסרט עצמו. בתור מי שהיה שם וחווה את התופת הזו, זה כל כך כואב", אמר. "אני נפגעתי מהיצירה הזו - זה מרגיש כמו סכין בגב לכל מי שנלחם בשבילנו, חברים שלי שנהרגו, חברים שעשו הכול בשבילי ועוד 251 חטופים ומדינה שלמה. הם נלחמו למעננו, זה כואב ולא נעים".

"חמאס יודעים מה הם עושים", סיכם. "הם משאירים אזרחים במקומות מסיבות מסוימות והם מאוד טובים בפרופגנדה הזו".