"נולדתי למשפחה חרדית בביתר עילית. ההורים שלי חזרו בתשובה וגדלנו שישה אחים ואחיות בבית", הוא משחזר בהתרגשות. "החיים שלנו היו בתוך קהילה מאוד סגורה. למדתי בתלמוד תורה והייתי ילד שובב, עם קשיים במשמעת במסגרת הסגורה. גם לא ידעו להכיל אותי בתלמוד התורה ומצאתי את עצמי ימים ארוכים בבית, מרגיש תסכול, לא מצאתי את עצמי. לא ראיתי את עצמי הופך לרב".
סרן מ' מספר עוד כי אביו, שעלה בשנות ה-90 מחבר העמים, סיפר בבית על האנטישמיות שחווה. "אבא דיבר ציונות ובלי לקרוא לזה ציונות. הוא אמר שמדינת ישראל היא הבית שלנו", הוא מציין.
על רקע הדילמה האישית על ייעודו, סרן מ' המשיך לחוות קשיים בלימודיו בתלמוד התורה ובהמשך בישיבה. "היה לי קושי גובר להמשיך בישיבה ואפילו השתתפתי כנער כבן 14 בהפגנות נגד גיוס לצה"ל וחסמנו כבישים", הוא מספר עוד. "בגיל 15 הבנתי שאני רוצה מסלול חיים אחר. זה קרה כאשר משגיח בתלמוד התורה שאל אותי מה אני רוצה להיות בעתיד ועניתי ספונטנית - להיות קצין בצבא. הוא מאוד הופתע וגם אני הופתעתי מעצמי. הבנתי שאני יוצא לדרך חדשה".
היציאה מהבית לא הייתה קלה. "ההורים שלי הבהירו שאני יכול להישאר בבית, אבל עם לבוש חרדי ולהמשיך עם תפילות, מצוות ויהדות. אבל החלטתי שאם אלו הכללים - אני לא יכול להישאר בבית".
על הפרידה מהבית ומהחברים הוא מספר: "מאוד כאב לי על החברים והמשפחה, מאוד אהבתי את כולם. כשהגעתי לקחת את הדברים שלי מהישיבה, המשגיח הזהיר את החברים שלי שמי שידבר איתי - יהיה מחוץ לישיבה".
את המפגש הראשון עם העולם שמחוץ לקהילה החרדית הוא משחזר בפתיחות: "כמעט שלא הכרתי את העולם מחוץ לקהילה, לא ראיתי קניונים ומקומות בילוי. הפערים החברתיים היו עצומים", הוא מסביר. "לא היה לי לאן ללכת, ישנתי לילות ארוכים על ספסלים ברחוב, לעיתים בעזרת הנשים בבתי כנסת וגם בחדרי מדרגות ובגנים ציבוריים. גם הייתה לי תחושה קשה שאני מאכזב את המשפחה".
סרן מ' החל במסע הישרדות: "התחברתי לעוד כמה נערים עם רקע דומה לשלי, הידרדרתי לסמים קלים, לאלכוהול ונאלצנו לעיתים לגנוב אוכל, בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות, כשהיו מביאים את הסחורה למכולת, עוד לפני שהיא נפתחה. היו מקרים שאכלתי מאוכל שנזרק ממסעדות סמוך לפחי אשפה ואכלנו מהפח. גם גנבנו כסף מקופות צדקה בבתי כנסת. היינו חייבים לשרוד ביחד", הוא מסביר.
"בנס לא נעצרתי ולא נפתחו נגדי תיקים פליליים. גם הרגשתי את הזלזול. באחד הלילות ישנתי בחדר מדרגות ברחוב יפו בירושלים. בני זוג שהגיעו בלילה דילגו מעליי ובבוקר שכן שלהם גירש אותי. הרגשתי מושפל, אבל היעד שלי היה רק לשרוד".
בסיוע אימו, שהיא עצמה עובדת בתחום הטיפולים ודאגה מאוד לבנה, עובדת סוציאלית יצרה איתו קשר והוא הגיע לכפר נוער לנוער חרדי.
"אמא שלי דאגה לי מאוד, רציתי לעשות בגרויות ולהכין את עצמי לגיוס משמעותי לצה"ל. אבל היו לי בעיות משמעת וכפר הנוער החליט להעביר אותי למוסד סגור. רק בעזרת עובדת סוציאלית, שאמא שלי הפנתה אליי, עברתי עוד אבחונים ואז הסכימו לקלוט אותי בכפר נוער אחר ולעבור טיפול. אז התחלתי לפרוץ קדימה. תוך שנה הוצאתי בגרויות וזה לא היה פשוט, כי בתלמוד התורה ובישיבה לא למדנו מקצועות ליבה. גם התחלתי להתאמן במטרה להתגייס ליחידה קרבית מובחרת בצה"ל. היו אנשי סגל ששירתו בדובדבן והשירות שם התחבר לי".
לאחר סיום לימודיו, סרן מ' יצא לשנת שירות בהדרכת טיולים בחברה להגנת הטבע, ובנובמבר 2021 הגשים את חלומו והתגייס כחייל בודד כלוחם בדובדבן.
"ברמה האישית, 7 באוקטובר הפך לקו פרשת המים עבורי, והמראות והמחשבות לא מרפים". לאחר ההשתלטות על כפר עזה, סרן מ' המשיך עם חבריו בלחימה ברצועת עזה.
"לאחר כחצי שנה יצאתי לקורס קצינים בבה"ד 1, ובאוקטובר 2024 סיימתי את הקורס", הוא מספר עוד. "הקשר עם ההורים התהדק עוד יותר במהלך המלחמה. אמא שלי כל הזמן דאגה. המשפחה שלי הגיעה לטקס הסיום, כולנו מאוד התרגשנו והרגשתי סוג של סגירת מעגל".
סרן מ' המשיך בשירותו הצבאי המאתגר, ובמקביל גם מגיע להרצות במכינות קדם-צבאיות ובמסגרות נוספות. בעקבות אירועי 7 באוקטובר ושירותו המאתגר, הקשר עם משפחתו התהדק והוא מגיע לבקר את בני המשפחה. "רואים לעיתים גם מבטים של עוברי אורח, אבל בסך הכול מקבלים אותי יפה וישנם שכנים שגם שולחים לי עוגות", הוא מספר עוד על סגירת המעגל המשפחתית המרגשת.
כעת הוא כובש פסגה נוספת: מפקד פלוגת הכשרה בדובדבן. "המסר החשוב ביותר שלי הוא לא לאבד תקווה. התקווה היא הגנרטור שלנו להצלחה", הוא מציין. "גם רואים תהליך עמוק בחברה החרדית, עוד ועוד נערים הולכים ומתגייסים".
התרעות פיקוד העורף