אחיו של גיל הלל ז"ל שנהרג בסלובניה: "מרגיש שאני בחלום בלהות נוראי"

"אח שלי, גיל, נהרג. זה קרה אתמול, אני לא בטוח שכל הפרטים שאני יודע מדויקים, זה עדיין מרגיש כאילו אני בחלום בלהות נוראי", כתב תחילה. "הוא היה עם המשפחה בחופשה בסלובניה, במהלך טיול רגלי לאורך קניון של אחד הנהרות. הבן הקטן שלו, בן 7 החליק ונפל אל מי הנהר תוך שהוא נפגע בדרך מחבטות הסלעים. גיל בכוונה להציל את הילד, כנראה איבד אחיזה ונפל אל התהום. הבן נפצע ופונה במסוק אל בית החולים, לפי המידע האחרון שהגיע אלינו, הוא בהכרה עם רגל שבורה וחבלות נוספות אבל הוא יהיה בסדר, אנחנו מקווים שיחלים במהרה".

עוד הוסיף אחיו של גיל על היחסים ביניהם: "יכול להיות שקראתם על זה באחד מאתרי החדשות. שם משפחתו היה שונה משלי, אני בחרתי לשמור על שם המשפחה הקודם, כל שאר המשפחה שינתה. גיל אחי, היה בחור אתלטי, יפה, מצחיק, רציני וחכם. אהבתי אותו מאוד והייתי מלא הערכה ליכולות שלו, למסירות שלו, וליכולת המופלאה לוותר לגמרי על מה שלא מספיק חשוב ולעמוד על שלו בלי וויתורים על מה שהיה עבורו מהותי. כיוון שהייתי גדול ממנו בשמונה שנים התפתח אצלי בראש הצורך להגן ולשמור עליו, עד היום קורה שאני פונה אל הבן שלי בשם גיל, כי בתת מודע שלי, גיל הוא הילד שאני צריך לשמור עליו".

הוא סיפר מעט על דמותו של אחיו: "הוא היה בעל חוש טכני מעולה וסיים לימודי הנדסה חקלאית בטכניון. יותר מכל גיל התמסר למשפחה ולילדים. הוא נישא לבת קיבוץ יזרעאל והיה מאוהב לחלוטין. השתלב בהתלהבות בחיי המשפחה והקיבוץ, כולל הופעות בהצגות, תורנויות ושאר השטיקים הקיבוציים כאילו היה שם תמיד. שלושת הילדים היו הדבר הכי חשוב בעיניו והוא השקיע בהם חלק עצום מהאנרגיות שלו, המון מחשבה, זמן וכל הכרוך בכך, ונראה שזה בהחלט השתלם כי שלושתם מוצלחים במיוחד, כל אחד בדרכו".

"דיברתי היום עם חבר שלו, והסכמנו שגיל תמיד היה נכון לקפוץ פיזית ולהציל מכל מצוקה. הוא היה זריז וחזק, ללא פחד. זכורים לי מקרים עוד מהילדות בהם היה הראשון לזנק קדימה, עוד לפני שאחרים הבינו בכלל את הבעיה", כתב.

"בטח הכאב יכה בי חזק יותר בקרוב, יעלו המוני זיכרונות בימים הקרובים, צירפתי תמונה שלו כשהיה בן עשרים בערך, לפני המון שנים. קשה לי להאמין שלא אשמע שוב את קול ההיגיון השקול והרגוע שלו מהצד השני של הטלפון, שלא אוכל לחבק אותו שוב בעוד מפגש משפחתי, שלא אשמע אותו מספר בגאווה על הילדים, על העבודה, או על פרויקט נוסף בקיבוץ. בתוך כמה שעות של ידיעות והפנמה, העולם שוב התהפך עלי".

הוא חתם במסקנה: "נכון לעכשיו המסקנה שלי היא שחובה לשמור על משפחה מלוכדת וקרובה, אפילו שזה קשה, לא נוח, אין זמן, דורש גמישות באגו. התמיכה והגיבוי מצדיקים כל הקרבה. עצוב לי מאוד והוא יחסר לי תמיד".