בפתח דבריו אמר: "זה היה אחד מהביקורים הקבועים של במתחם, ראיתי שם חבורה רוקדת ומפזזת. היה הסכם שהם יהיו בחניונים הרחוקים ולא שם, דרשתי מהם להפסיק. אמרתי להם שבתי רקדה שם את הריקוד האחרון שלה, ושהאדמה רוויה בדם של הילדים שלנו, שגם הנאצים הגרמנים לא רוקדים באושוויץ".
עוד אמר אביה של אוריה ליטמן ז"ל: "הם התעלמו, והמשיכו לקפץ כמו תיישים ועזים. תפסתי את השולחן שלהם והעפתי אותו, ואז הם נבהלו, כמה מהם ניסו לדחוף אותי. לא נרתעתי. המשטרה באה והפרידה, בא גם מישהו מקק"ל והבטיח שזה לא יקרה, גם השוטרים הבטיחו שהם יפונו - והלכתי".
עוד אמר: "אין לי בעיה שאנשים חוגגים את שמחת תורה, אבל קצת היגיון. במקום שנרצחו בו 382 ישראלים - לא רוקדים - כמו שלא רוקדים ביד ושם, ולא רוקדים באתר אסון המסוקים. אבל אלה אנשים שטופי מוח, אני לא יודע מה עובר עליהם".
לסיום, סיפר ליטמן: "זה היה הדבר שהכי מאפיין אותה. בשבוע האחרון היא הייתה בארבע מסיבות, מסיבה אחת יותר מדי. היא אהבה לאהוב והיא אהבה את החיים. היום יש מועקה גדולה. החיים השתנו, ומה שהיה לא יחזור להיות. אני שמח שהבנות שלי מתקדמות, ואני מאוד גאה בהן. אנחנו לא משפחה דיכאונית ובכיינית - אנחנו ממשיכים בחיים שלנו יחד עם האסון הזה".
התרעות פיקוד העורף