"כשאימא שלי אמרה שמרים אדלסון החזירה את החטופים, אני גם התחלחלתי", הודה. "אבל לאימא שלי מותר להגיד הכול. כשהיא הקימה את הקיבוץ בשנת 56' היא הלכה למקום שבו שמים מוקשים על הגבול, והיא שמה את החיים שלה במקום הכי מסוכן. והיא גידלה שם את המשפחה, והם היו אנשי שלום".
לדבריו, "מה שמאוד חשוב להבין בסיפור הזה הוא שאין שום קשר: אתה יכול להיות פטריוט ישראלי לוחם בטרור ועדיין להאמין שאתה צריך להישאר אדם הומני. להאמין שיש חוקים גם למלחמה, גם לשלום וגם לאוכלוסייה אזרחית, ולחשוב שאתה צריך להיות בתוך החוקים האלה. כשאנחנו נתנהג כמו הצד השני, הצד השני ינצח - הם הרבה יותר מאיתנו, ומה שמגן עלינו הוא המוסר שלנו והיכולת שלנו לחשוב. לא לפעול מתוך נקם, אלא מתוך חשיבה אסטרטגית איך נחיה ביחד".
"התהליכים פרסונליים וזה מה שכל כך כואב. בשבעה באוקטובר אנחנו נכנסים לאירוע ששלוש שנים לא תוחקר, ולא נוכל למנוע את האירוע הבא", הוסיף יזהר. "האירוע הוא לא פוליטי, הוא אני ואתה".
וכשהוא מתכוון ל'אני ואתה', הוא חושב בעיקר על הקיבוץ שממנו נחטפו הוריו הקשישים, בית ילדותו שעלה באש באין מפריע. "אחרי שלוש שנים אני לא יודע למה אף אחד לא הגיע לקיבוץ שלי עד 12 וחצי, עשו שם טבח, אנסו, חטפו זקנים, אז המחדל היה בין שש וחצי לשמונה וחצי, כי אנשים לא העירו אותם?", שאל. "אני יודע מה היה שם ברמת העובדות, אבל צריך לחקור גם את העובדה שאף אחד לא תפקד".
התרעות פיקוד העורף