מעבר מאבל לקמפיין: "הייתי בעוטף כבר בשבוע השלישי לנפילתו, עם אפוד וקסדה, כשהכל עוד במצב מלחמה וכל כך הרבה משפחות שכולות ומפונות לא היו מסוגלות להגיע לשם. הייתי צריכה להתרכז פנימה והחוצה, כי כל הזמן היטלטלתי בין האישי והציבורי. הערבוב הזה הוא חלק ממני גם היום, מאז שהצטרפתי לפוליטיקה. חצי מהזמן אני מדברת כנציגת ציבור, וחצי מהזמן כאמא של ענר. אני מייצגת את הכאב האישי שמוביל לשליחות ציבורית, וזה שילוב מאוד דרמטי. קשה וגם מצמיח. במקום שהכאב ישקיע אותך למטה, אתה מצמיח את עצמך למעלה. דרך הצמיחה אני יכולה להתמודד עם הכאב, וזה מה שאני רוצה להציע לנו כמדינה. לקחת את המהפכה המשפטית, את הקִטלוג, הפילוג, השסע והטראומה, ולראות איך צומחים מזה ומבינים שאין לנו ברירה, חייבים לעבוד ביחד".
שכול – הזדהות וביקורת: "למרות ששילמתי את המחיר הכבד ביותר, אני רואה שאנשים שומעים בקולי הרבה מאוד תקווה. פגשתי אלפי אנשים, ואני רואה שהדרך שאני בוחרת בה נותנת להם תקווה שאפשר לבחור בחיים, להתרומם ולצמוח מהכאב".
שכול – הזדהות וביקורת: "כאבתי לגלות שהשכול בישראל הוא רק דקת דומייה ולא יותר מזה. השיח בחברה הישראלית נגד משפחות שכולות מהימין ומהשמאל רק בגלל שבחרו צד פוליטי הוא בלתי נתפס. אמרו לי, אתה אוכל מוות, הבן שלך מתבייש בך. איך אתה תומך בצורר היהודי, ראש הממשלה שרצח אותו. כואב לראות לאיזה שפל מדרגה השיח יכול להתדרדר, אבל הוא לא מחליש אותי ולא מרפה את ידי. להפך. באחת הפעמים יצאתי להגנתו של גדי איזנקוט כשאמרתי לציבור בישראל, מותר לישראלי, אזרח ממשפחה שכולה, לבחור צד פוליטי כזה או אחר ולחשוב להוביל את ישראל בדרך אחרת משלי. אמרתי למטורללים מהימין ולמטורללים מהשמאל, תורידו את הידיים המטונפות שלכם מהשכול הקדוש".
מעבר מאבל לקמפיין: "השליחות הזו בערה בי. ראיתי דברים פחות טובים לחברה שלנו, ואם אני יכול לבוא ולתקן מעט, אז אני עושה את זה בשליחות אמיתית".
שכול – הזדהות וביקורת: "בשעתו, כשנכנסתי לכיכר החטופים בתל אביב, ראיתי בחור יקר שהיה בא לעזור לנו להפגין עם דגל ישראל ענק. ביד אחת הוא החזיק תמונה של סמל החטופים ובשנייה שלט פוליטי בגנות נתניהו. הוא ראה את הכיפה על הראש שלי ושאל אותי, למה באת היום, אתה שייך למחנה הימני. אמרתי לו, שנינו הגענו לכיכר כי שנינו רוצים את החטופים בבית. אז הוא אמר, נכון, וזה יקרה רק אם ביבי ילך הביתה. אמרתי לו, אחי, בוא נתרכז במטרה ולא באמצעי".
מעבר מאבל לקמפיין: "יכולתי להיות ספון באבלי ולבכות כל היום, אבל אני יוצא למלחמה על עשיית הצדק למען הדורות הבאים. להילחם עד שהדרג המדיני יחקור את עצמו וייקח אחריות ויקבל המלצות אישיות על כל האשמים".
שכול – הזדהות וביקורת: "שמעתי את קולות הרעל, את האמירות הנוראיות בעיקר ברשתות החברתיות. כתבו לי, הבן שלך היה גיבור אבל אתה שמאלני, קפלניסט, תל אביבי, אשכנזי, בוגד. אבל אני לא מתרגש. יש לי עור של פיל. אף אחד לא יצליח לערער אותי בדרך לתיקון המדינה".
מטרה: "להחזיר את ישראל למסלול ולהתחיל בתיקון וריפוי. אפעל למערכת חינוך אחת, איכותית, ציבורית, ממלכתית ובעיקר ישראלית שהיא בגדר חובה. זה כולל הפסקה מוחלטת לתקצוב החינוך הבדלני, הן החרדי והן הערבי".
"אסור לשנוא, ואסור לשכוח שכולנו אחים" | רז מלכה, בן דודו של רגב אמר ז"ל, מפלגת עמך ישראל
צוואת רגב: "אם אפול בקרב, תנציחו אותי במעשים ולא באנדרטאות".
בשם רגב: "לדאוג שיהיה כאן טוב יותר ושנהיה ראויים לרגב ולחבריו, לא כסיסמה, אלא במעשים".
אישי ופוליטי: "רגב היה איש של אנשים, שחי את ערך הרעות עד הרגע האחרון. כשנפצע אנושות, הפציר בחבריו שלא יסתכנו כדי להצילו והמשיך לחפות עליהם עד הרגע האחרון. בעיניי, הרעות הזו היא החובה לוודא שזה לא יישאר רק בשדה הקרב ובסיפורי גבורה, ולזכור שמותר להתווכח ולא להסכים, אבל אסור לשנוא ואסור לשכוח שכולנו אחים".
מטרה: "לקדם צמיחה משמעותית בצפון, בדגש על קו העימות, ולפעול לכך שלא נחזור למציאות הביטחונית שקדמה למלחמה, להנחיל את סיפוריהם וערכיהם של גיבורי ישראל הצעירים כמו רגב ז"ל ולפעול לחיזוק השפעתו של הדור הצעיר על קבלת ההחלטות במדינת ישראל, אותן החלטות שהדורות שלנו יצטרכו לשאת את השלכותיהן. קידום מעמד הדור הצעיר, ובמיוחד הצעירים שגדלו בגבולות המדינה, וחיזוק הקשר בין הדור הצעיר בישראל לצעירים יהודים בתפוצות".
מעבר מאבל לקמפיין: "המעבר שלי מהאבל הפרטי לשליחות הציבורית צמח מתוך האבל כבר בימים שאחרי 7 באוקטובר, כאשר בזמן ההלוויה של רגב ז"ל נורה מטח רקטות לעבר יישובי הצפון. המחשבה שגם כשאנחנו קוברים את יקירינו, המשפחות שלנו נאלצות לשכב על הקרקע עם הידיים על הראש, והתחושה שאיש אינו רואה מה עובר עלינו, עוררו בי כאב וכעס שעם הזמן גם הצלחתי לתעל לעשייה למען הבית ולהשמעת הסיפור של רגב ז"ל והאזור הצפוני בארץ ובעולם".
שכול – הזדהות וביקורת: "רוב התגובות שאני מקבל על הבחירה להיכנס לפוליטיקה הן מדהימות. המון אנשים שמאמינים בי ואמרו לי כי הנוכחות שלי נתנה להם תקווה. וגם המון תגובות מחזקות ומכבדות, גם מאנשים שחולקים לגמרי על דעותיי אך מעריכים את האדם שאני".
"הצער הוא אינסופי וילווה אותנו כל חיינו" | אליהו ליבמן, אביו של אליקים ליבמן ז"ל, מפלגת נעם לישראל
אליהו ליבמן (56), מקום 3 ברשימת "נעם לישראל", לשעבר קצין הביטחון של היישוב היהודי בחברון, שכיהן כראש מועצת קריית ארבע. מעוטר באות הערכה מטעם הרמטכ"ל. בנו, אליקים ליבמן ז"ל, בן 23, שימש כמאבטח בפסטיבל הנובה ונרצח בשריפה באמבולנס בעת שטיפל בגבורה בפצועים רבים וסייע להצלת חייהם ב-7 באוקטובר. הוא הוגדר כחטוף במשך 210 ימים, עד שזוהה.
צוואת אליקים: "תצליחו בחיים ותרוויחו, אבל לא רק בשביל עצמכם אלא גם בשביל האחרים".
בשם אליקים: "שליחות ציבורית זו צוואתו והנצחתו כמי שנהרג על עצם היותו יהודי".
אישי: "הצער הוא אינסופי וילווה אותנו כל חיינו, אבל הבחירה שלנו בחיים היא הבנה שמה שהיה לא ניתן להשיב, אבל איך יהיו החיים עד 120 זה בידיים שלנו".
פוליטי: "את אליקים לא נוכל להשיב, אבל השליחות שלנו והמשמעות בעולם היא בידינו".
מטרה: "להרבות באהבת ישראל, להתחבר יותר לזהותנו היהודית, כי בקרב האויב לא הבחין מה דעתנו ואיפה אנחנו גרים. להתחבר למסורת היהודית ולשורשים היהודיים מתוך אהבת ישראל והבנה שלכל אחד יש השקפת עולם אחרת. לראות שלעולם לא עוד ולהשיב את ההרתעה כמאמר חז"ל: הקם להורגך השכם להורגו. אליקים עלה בלהבה ובגבורה השמיימה אחרי כל השעות שהוא עזר וסייע, למרות שהיה מאבטח לא חמוש ויכול היה להציל את עצמו, ועל כן תפיסתי היא שכל המרחם על אכזרים סופו להתאכזר על רחמנים, להרבות באהבה בבני עמנו ולטפל באופן הכי ברור בכל מבקשי רעתנו בלי לחשוש מה יגידו בעולם או בתקשורת".
מעבר מאבל לקמפיין: "יצא לי להיות בשליחות ציבורית גם כסגן אלוף בצבא וגם כקצין ביטחון וכראש מועצה בקריית ארבע. זו דרך חיים. עם ובעקבות האבל, השליחות הפכה למשמעותית יותר בדחיפות לנתב את הסיפור הלאומי והאישי כדי לקדם את עם ישראל בתחום החינוך, שזה המקום שבחרתי בו דווקא אחרי שהייתי שנים בנושאי ביטחון והתיישבות. חינוך לזהות יהודית ולשורשים מתוך הבנה שברגע שיש חינוך טוב מגיל קטן, כלל עם ישראל יהפוך לאנשים טובים יותר".
שכול – הזדהות וביקורת: "מכל הזרמים והגוונים אמרו שהיו רוצים לראות אותי כשליח ציבור. הם הרגישו שמה שעומד לנגד עיניי זה מדינת ישראל לפני ענייניי הפרטיים. יחד עם זאת, כשהבחירה הייתה בנעם לישראל, מפלגה ששנים סבלה משם שלא הולם את מהותה, היו גם תגובות מורכבות. אבל עדיין כולם אמרו שהם מקווים שהנוכחות שלי בנעם תצליח להביא לידי ביטוי הכלה וחיבור יחד עם אמירת אמת.
"ב-7 באוקטובר איבדתי את האיש שהיה עבורי בית" | סיגל קראוניק-עטיה, אשתו של אריק (אריה) קראוניק ז"ל, מפלגת עמך ישראל
צוואת אריק: "גבורה אינה היעדר פחד, אלא היכולת לבחור באחריות גם כשהמחיר עלול להיות הכבד מכל".
בשם אריק: "השליחות שלי אינה להנציח רק את הדרך שבה אריק נפל, אלא בראש ובראשונה את הדרך שבה בחר לחיות. לקחת את אותה תפיסת אחריות מן השער של בארי אל המקום שבו מתקבלות ההחלטות על ביטחונם ועתידם של אזרחי ישראל".
אישי: "על אריק שלא יחזור. על הכיסא הריק, על החיים שהיינו אמורים להמשיך יחד, על הילדים שימשיכו לגדול בלי אביהם ועל כל הרגעים הקטנים שאיש לא יוכל להשיב לנו".
פוליטי: "הכאב הפוליטי אינו שאלה של ימין או שמאל, אלא שאלה של אחריות, של תפיסת ביטחון ושל החובה להפיק לקחים אמיתיים מן האסון".
מטרה: "להיות שותפה לשינוי עמוק בתפיסת הביטחון והאחריות הלאומית של מדינת ישראל. לקדם תפיסת ביטחון המבוססת על יוזמה, זיהוי איומים, מניעה והכרעה, ולא על המתנה לאסון הבא. לפעול לקידום מדיניות ברורה ביחס לעתידה של רצועת עזה, לרבות קידום הגירה מרצון במסגרת חוקית ומדינית, בהתאם לתפיסת העולם שאני מייצגת. חשוב לי לפעול גם לחיזוק ההתיישבות, לשיקום קהילות שנפגעו, לחוסן הלאומי וליצירת מנגנונים של אחריות, בקרה והפקת לקחים במערכות המדינה".
מעבר מאבל לקמפיין: "לא היה רגע אחד שבו האבל הסתיים והשליחות התחילה. האבל לא הסתיים, והוא גם לא יסתיים. הוא חלק ממני, מהאימהות שלי, מהזהות שלי ומהחיים שאמשיך לשאת. אבל בתוך השבר הגדול הבנתי שיש לי בחירה: האם הכאב יגדיר את גבולות חיי, או שיהפוך גם למקור של אחריות ומשמעות. בחרתי בחיים. לא בחיים שמוחקים את מה שהיה, אלא בחיים שמעניקים משמעות גם למה שנשבר. ב-7 באוקטובר איבדתי את האיש שהיה עבורי בית. היום, מתוך האהבה אליו ומתוך האחריות לילדינו ולדורות הבאים, אני בוחרת להיות שותפה בבניית הבית הלאומי שלנו. לא משום שהתגברתי על האובדן, אלא משום שלמדתי שאפשר לשאת כאב שאין לו סוף, ובכל זאת לבחור בעתיד שיש בו משמעות, תקווה ומעשה".
שכול – הזדהות וביקורת: "יש מי שמחזקים ומתרגשים, ויש מי שמתקשים להבין את הבחירה הפוליטית שלי ואף חולקים עליה. אני מכבדת את זכותם לחשוב אחרת. השכול אינו מעניק לי בעלות על האמת, אבל הוא גם אינו שולל ממני את הזכות להשמיע את קולי ולהיאבק על הדברים שאני מאמינה בהם. אינני מבקשת חסינות מביקורת בזכות המחיר ששילמתי. אני מבקשת שיבחנו אותי על פי עמדותיי, מעשיי והאחריות שאני מוכנה לקחת".
התרעות פיקוד העורף