רון שירת כמפקד כיתה בגדוד ארי בחטיבת החילוץ. "הוא האח הקטן שלי, הלכנו לכל מקום ביחד, החלפנו בגדים ונעליים" ספד אחיו דוד. "היינו תמיד הגב אחד של השני, היינו שונים כמו יום ולילה, היינו משלימים אחד את השני. היינו משוויצים אחד בשני. אתה העולם שלי. אתה האש הכי חזקה שראיתי, שתמיד האירה לכולם את הדרך".
מפקד הפלוגה של רון, סרן א', סיפר שרון היה כל מה שהוא ביקש מחייל בפלוגה שלו: "ראייניתי עשרות מפקדים ואז אתה נכנסת" הוא נזכר, "עם הכריזמה שלך, שאי אפשר להבין אותה. אין חייל שלא העריץ אתך וגם אני לא הפסקתי להעריץ אותך כל יום. חשבתי על היום בו תשתחרר ושאלתי את עצמי מה יהיה כשזה יקרה? אתה המפקד הכי טוב שאפשר לבקש".
בדרך לבית העלמין באשקלון, הסתופפו רבים רבים, אוחזים בידיהם דגלים וליוו את שיירת ארונו של רון וכולם שמעו את אלה בת הזוג מסכמת את ההספד שנשאה: "הוא הפך מהחבר הכי טוב שלי לבן זוג הכי טוב שהייתי יכולה לבקש. אתה העוגן שלי. היה לך כל כך חשוב שיהיה לי טוב. איך מתעוררים בלעדיך?".